בקטע מפתיע, הרבה יותר מצלק אותי דייט לא מוצלח מאשר סטוץ לא מוצלח.
והאמת שזה אפילו לא מוזר אלא הגיוני.
בסטוץ ברור לי שאני לא האישיו, אני אשה מושכת ושנינו שם בשביל הסקס.
בדייט, לכאורה, הגבר שם בשבילי. ואז כשהוא לא, זה פוגע ממש.
יצאתי עם ילד (איזה קטע שפעם 24 היו הגדולים והמגניבים) והרגשתי כאילו יש עליי ילד תיכון שאתמול גילה שלהתנשק זה מגניב.
זה היה כזה מדכא להיות בסצנה הזאת.
אבל בסדר, נגמר. עכשיו הוא בטח עם ביצים כחולות ויתחיל לקרקר סביבי ואני איבדתי עניין, אולי לסקס או משהו. נראה כמה אנטי ארגיש כלפיו מחר.
ובאופן פרדוקסלי, הגוף הנהדר שסוחב אותי פשוט הפיק נהר ממני בגלל ההתמזמזויות הבזיוניות האלה על הספסל. וואט דה פאק גוף? למה כשאני חרמנית פיצוצים, עם גבר במיטה, לפעמים רשה לי, וכשאני כולי ברגשות מעורבים ואנטגוניזם אני מרטיבה את הספסל מתחתיי?
זה חמוד ונוסטלגי, אבל באמת שאם לא היה לו כזה גוף מרשים הייתי חותכת כבר