חיי בן 16 |
| 6/2008
High
"Cuz we are gonna be - forever you and me"
זאת עלולה להיות הפעם המיליון שאני אגיד את זה אבל..
אני רוצה חבר! אני צריך אהבה!
זה קשה כל כך בלי אחד כזה..
ומי שמכיר אותי יודע שהמישהו שלי
הוא מישהו טוב, תמיד יהיה בשבילי,
כשטוב וכשרע..
ואני ממש צריך אחד כזה בזמן האחרון.
אז יש לי את החברים שלי, לדבר איתם ולשתף
ואפילו גם לחבק [שזה די כולל..]
אבל.. זה לא אותו הדבר,
זה לא כמו מישהו לאהוב
אני רוצה אהבה!
זה נשמע קצת פתטי חחח
אבל זה נכון..
\:
| |
בזבוז של זמן!
"אתם לומדים עד ה-11 ביולי."
בולשיט! כבר סיימתי ללמוד מלפני שבוע, כבר אין שיעורים שלומדים בהם.
סתם מקצרים לנו את החופש כי למשרד החינוך לא היה אל מי להיטפל.
תנו לי לצטט אדם חכם במיוחד:
"בואו נפרק את הלהקה, ניקח את התמלוגים לשירים שאין לנו, נארוז את הדברים ונלך הביתה!"
טוב, בסדר, אז אין קשר בין הדברים אבל יש פה עיקרון או יותר נכון משפט עיקרי P: - נלך הביתה.
מישהו. [:
נ.ב.
הפוסט
הנ"ל היה בשל התעוררות מאוחרת ביותר, טמטום ופיגור מתמשכים המתפרסים על 16
שנים, אכילת יתר של ממתקי גומי ושיחוק יתר במשחקים האלה של הפייסבוק..
| |
הבלוג נפתח מחדש?!
העולם לא רוצה להיות נחמד איתי אז אני לא אהיה נחמד איתו!
אני לא אחסום את הבלוג שלי לאנשים צרי מוח ומפגרים!
אני אהיה מה שאני רוצה להיות וזין על העולם!!
לכן, החלטתי ל חזור להפעיל את הבלוג בתור הבלוג האנונימי שלי כביכול, אבל הוא יותר סודי ורק האנשים שאני ארצה שיידעו עליו, יידעו עליו.
אני יודע שיש פה קטעים שהם מאוד קשים ומעמיקים מהחיים שלי, מכל התקופות של לפני היציאה אבל אני יודע שמי שיידע שהבלוג שייך לי יידע גם שמה שהיה בעבר שלי, נשאר בעבר שלי ואני מי שאני עכשיו ולא אותו אחד מפעם.
ובגלל שהם כל כך קשים ומעמיקים - לא יכולתי למחוק אותם לתמיד אז הם יישארו.
אז אני מעביר לפה את הקטעים האחרונים שלי מהבלוג הגלוי שלי ומפה אני אמשיך לעדכן על החיים האמיתיים שלי.
אני ועצמי.
~עריכה~
מסתבר כי מחקתי אותם בלי כוונה..
אז הם לא יעלו לפה אבל הם הם תמיד יישארו בלבי.. [:
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
