אם מתים,עדיף למות מצחוק

אין משהו יותר מרגיע מלשבת בחדר חמים,קטורת,ברקע מוסיקה שקטה שתענוג לשמוע,

כוס תה מרווה ומליסה,ספר טוב,

הטפיחות העדינות של הטיפות על החלון וההרגשה שהשליטה חוזרת אלי.

שהכל טוב בינתיים ושיהיה טיפשי לחשוב על הדברים הלא נכונים עכשיו.

צריך לקבל את הזמן איך שהוא בא,

את הרוח כמו שהיא נושבת,

ואת האישה כמו שהיא :]

כן,משורר צרפתי. כמה רומנטי.

עושה לי כל כך טוב רק לחשוב על הגשם,ואני לא יודעת למה.

לכל טיפה יש מטרה שהיא חייבת להגשים במסלול חייה הקצר.

כמה זמן חיה טיפה? אולי כמה דקות במקרה הטוב?

כמה זמן לוקח לה ליפול מלמעלה? להפרד מהענן?

ליפול בדיוק בזמן הנכון ובמקום שאליו היא מיועדת, צריך להעריך כל טיפה וטיפה!

אני חושבת שמאוד קשה להיות טיפה,במיוחד בישראל.

ואחרי הגשם והסערה וכל הרוחות, אני אצא לטייל ואריח את הריח הנקי הזה,הטהור שהגשם השאיר ואולי אפילו אראה איזו קשת.

וגם אותה אני אעריך.

כי זה בעצם הסוד. להעריך את הדברים המזעריים שמרכיבים אותנו.

כן,זה היה פוסט אופטימי כמו סוכרייה יותר-מידי מתוקה שרק יצאה מהעטיפה,אבל שוב-

מה אכפת לי?

גשם!

ועוד מעט אני הולכת לנגן לי קצת בפסנתר:]