לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


"ואני עד עכשיו זוכרת את התחושה הפיזית של האימה שהיתה זוחלת וממלאת אותי, ומתאבנת במקום שבו היתה לי פעם שמחת החיים. האימה שכל מה שטוב בי לא ינתן לאיש, ולא יירצה עוד לעולם. ומה טעם בי?"- דויד גרוסמן, שתהיי לי הסכין.

כינוי: 

בת: 35





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2016

כוכבים.


לפני כמעט שנה התיישבתי על המדרכה והסתכלתי לשמיים. היה לילה בהיר והשמיים היו צלולים והכוכבים היו כל כך ברורים, ממש כמו במרחק נגיעה, במרחק שאיפה אחת עד שהם נכנסים לתוכך ומאירים אותך כמו אלפי גחליליות צוחקות.

לפני כמעט שנה התיישבתי על המדרכה והסתכלתי לשמיים והבטתי בכוכבים, וחשבתי- "אולי יהיה בסדר". ואולי גם עלה בי איזה דוק של דמעות, שגם הוא לא הצליח לטשטש את הלילה ההוא, דמעות של התרגשות והקלה, כי באמת ובתמים האמנתי לעצמי. האמנתי שיכול להיות בסדר. שאולי אני אצליח שלא ליפול חזרה אל תהומות הנפש שלי, שאולי אצליח להתקדם ולצעוד ולהגיע לאנשהו מבלי שהצללים שלי ימשכו אותי לאחור, יאחזו בי בחמדנות, ומבלי שהגוף החלש והרופס שלי ייכנע להם. שאצליח להתקיים מבלי שהקהות הזו תתחפר בנקבוביות שלי ותסרב לצאת, קהות שרק מי שהחיים רוקדים סביבו אך לעולם לא נוגעים בו, עד שהעור שלו כבר לא מסוגל לזהות כל סימן של מגע, יכול להרגיש. האמנתי שאני אוכל לעתיד שלי, לחיים שלי, ואנשום ואנצח ואהיה. למרות הכל.



אבל היום בלילה התהלכתי על המדרכה והסתכלתי לשמיים. והיה לילה בהיר והשמיים היו צלולים והכוכבים היו ברורים, ממש במרחק נגיעה. היום בלילה התהלכתי על המדרכה והסתכלתי לשמיים והבטתי בכוכבים והבנתי- לא יהיה בסדר. 

נכתב על ידי , 10/6/2016 21:16  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





11,609
הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למִיאוּ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מִיאוּ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)