הגיע החורף

ואתה, שאמור למלא לי את הלב

מרוקן אותי בכל כך הרבה מובנים

אתה פה, ואתה שם,

אבל אתה לא בשום מקום

וזה משגע.

כי אני רוצה, ואני גם לא

ואתה כל כך מפחיד אותי כי

להיפגע זאת לא אופציה

וככה זה לא אמור להרגיש.

ויש אותך

ויש אותי

ואין אנחנו

והלבד הזה כל כך ...

אז אני שוקלת 8 קילו יותר, אז מה?

זה עושה אותי בן אדם פחות טוב? זה הופך אותי לנחותה?

בנות, כל כך טוב לי ככה.

בכל הכנות, לשבת עם חברים על פיצה וקולה (לא דיאט!! קולה!!), לאכול נוק אאוט בשקם במקום ארטיק עם 0% שומן ו0% טעם, לפתוח חטיף כשסתם בא לי לנשנש, להרגיש בן אדם נורמלי סוף כל סוף, שחי את החיים שלו בלי כל החרא הזה של הפרעות אכילה, שווה הכל!!!

בנות.. אני אוכלת המון. באמת. כל פעם כשבא לי משהו, אני בלי חשבון אוכלת

וכן, עליתי, אבל כשחזרתי למשקל תקין זה הפסיק, וזה לא חשוב כמה אני אוכלת עכשיו, אני לא עולה.

ונכון, שאולי הייתי שמחה לראות את עצמי 3 קילו פחות, אבל

אין שום דבר ששווה את הרגשת החופש הזאת. כלום.

אז הם אומרים לי שאני רזה בלי להוסיף איכס אחרי. הם רוצים אותי ולא נגעלים ממני. ואת האמת, גם אני כבר ממזמן הפסקתי להיגעל מעצמי.

בנות, אלה החיים שלנו, והזמן עובר. דקה אחרי דקה החיים שלנו הולכים ומתקצרים, וכל שנייה שעוברת לא תחזור עוד. בבקשה, בבקשה מכן, תנצלו את הזמן הזה כי לחיות, כדי להנות, כדי לשמוח, אל תבזבזו את החיים שלכן על שטויות!!

שתהיה שנה טובה, יפה ומתוקה, שנה מלאה באהבה, קודם כל לעצמכן...