קוראים וקוראות יפים שלנו,
אנחנו ממש מצטערות על ההפסקה, פשוט לימודים. יא נואו.
אז הנה פרק שביעי
פרק ז'- כמה טוב שבאת הביתה...
"אוף, התקרצצה עליי המטומטמת הזאת!" צעקה סיוון, מביטה בתוכחה במגירה הכחולה של רוקית. "אני צריכה להביא לה את הסרט, את הגופייה, את הגומיות ואת הסיכות. ולמה? כי היא חולה!!"
"כן, ואני..כאילו אני, שלא משרתת אף אחד אף פעם וגם לא תשרת אף אחד אף פעם, טפו טפו טפו. אז אני, צריכה לנגב לה את הנזלת המחוברנת שלה. ולמה?כי היא חולה!!" צעקה דנה גם היא.
דנה וסיוון הביטו בכעס במיטתה של רוקית, שהייתה ריקה מאדם. לימור וקרין יצאו איתה לסיבוב בחוץ, לשאוף מעט אוויר.
קרין חזרה אחרי שנייה, וטרקה את הדלת. על חולצתה, החדשה והיפה, הייתה מרוחה עיסה גועלית. "איוו!! אי אפשר לסבול את הרוקית הזאת!! אני צריכה ללכת איתה לקנות שווארמה, והחצופה מקיאה עליי את הכול! למה?" היא הביטה עליהן, ושתיהן הביטו בה בחלחלה, ואז שלושתן צרחו ביחד "כי היא חולה!!", ואז נכנסה קרין בריצה למקלחת.
"טוב, אני לא יכולה ככה יותר. זה דוחה אותי. זה יכול להמשך שבועות!" אמרה סיוון. דנה הרהרה בדבריה, ואז אמרה נחושה:" כן. אני הולכת לעשות מעשה." היא קמה, ויצאה מהחדר.
"מה היא תעשה הפעם, המשוגעת הזאת?" אמרה לעצמה סיוון, ומשכה בכתפייה.
דנה הלכה בקצב מהיר אל הגשר. כאשר הבחינה ברוקית ובלימור. היא התקרבה אליהם בריצה.
"רוקית! בואי, עכשיו!" אמרה דנה בקול תקיף. היא משכה את ידה של רוקית, ושלושת הבנות הלכו אל החדר שלהן.
"הנה היא." אמרה דנה והצביעה על רוקית כמו על נאשמת. רוקית הביטה סביבה מפוחדת. סיוון ושושו עמדו מולה בסבר פנים מפחיד, בעוד שדנה ולימור שומרות עלייה מהצדדים. היא הרגישה כמו בבית משפט.
"רוקית את חצופה!" אמרה סיוון והתהלכה בחדר ברוב חשיבות. "כן! מאוד!" הסכימה לימור. רוקית הביטה עלייהן מבולבלת, ושושו הסבירה, בפנים חמורות: "רוקית, אנחנו לא משרתות שלך. זה שאת חולה לא מקנה לך תירוצים להשתמש בנו!"
לימור סיננה "כן, מכוערת." ודנה וסיוון צחקקו.
רוקית הביטה בהם, מופתעת ומצמצה.
"וואו. לא ידעתי שאתן מרגישות ככה." מלמלה.
"סתמי! פשוט סתמי. ותקחי את זה." אמרה דנה ודחפה לפיה כדור אקמול.
רוקית הביטה סביבה בפחד תוך שבלעה את הכדור בעזרת מים שהגישה לה סיוון. היא הרגישה צורך להראות לבנות שזה לא היה בכוונה.
"ואוו! אני מרגישה הרבה יותר טוב!" היא החלה לקפץ בחדר ולדלג בהנאה. "אני לא צריכה כלום יותר! איזה כיף!" היא אמרה והרגישה שהיא מתעלפת עוד שנייה. אסור היה לה להראות לבנות שהיא סתם מנצלת אותן או משהו כזה.
סיוון ודנה החליפו בניהן מבטים משתהים, ולימור מלמלה ללא קול 'הילדה השתגעה.'
"אויש, חמודה. דו מי אה פייבור," אמרה קרין.
"כן, זהו.. כנסי למיטה." הצדיקה אותה לימור.
"ותעשי טובה.." התחילה סיוון.
"תירדמי." המשיכה אותה דנה.
רוקית הנהנה והודתה לבנות מקרב לב, היא נכנסה למיטה ונרדמה תוך שניות.
"תראו איך היא..." אמרה לימור והסתכלה עלייה באהבה, תוך כדי שהיא מלטפת את ראשה.
"נוחרת כמו חזיר?" הציעה דנה,
"נראית כמו עכברוש?" אמרה שושו,
"יושנת כמו תולעת?" צחקקה סיוון.
"לא! איך היא חמודה ככה." אמרה לימור, ושלושת הבנות התפקעו מצחוק.
"נשאיר אתכן להתייחד. שקאר יוצאת מהמקלחת תודיעי לה שאנחנו ב...-" אמרה דנה,
"גבעה הספרדית" המשיכה שושו, ושלושתן יצאו מהחדר.
"אווץ'." מלמלה לימור שנתקעה עם רוקית. "מה אני עושה עכשיו?" שאלה את רוקית, אך זאת כבר הייתה בחלום השביעי.
"קאר!" צעקה לימור לקרין, "מה?" צרחה קרין בחזרה מתוך השירותים. "אני מחכה לך, כל הבנות בגבעה הספרדית. תזדרזי." אמרה לימור.
כעבור שלוש דקות, יצאה קרין מהמקלחת, עם חצאית-מיני סקוטית אדומה, וסריג שחור 'וי' עם שלושה כפתורים.
"מהממת אחת!" צחקה לימור, "יאללה בואי."
הן יצאו מהחדר ופטפטו כל הדרך לגבעה הספרדית. הבנות לא היו שם.
ישבו שם, דנה ומולה עומר מכיתה י"א, קרין ולימור החליפו מבטים. צחקקו וטילפנו לסיוון.
שענתה "אל תפריעו להם. בואו מהצד השני לבריכה."
לימור גלגלה את עיניה והן הלכו אל הבריכה.
ושם מצאו את סיוון מולה יואב מהכיתה המקבילה. סיוון חייכה אליהן, "שושו בגשר." אמרה.
הפעם היה זה תורה של קרין לגלגל את עיניה, והן הלכו אל הגשר. מקוות לא למצוא שם זוג.
המזל האיר להן פנים ושושו עמדה על הגשר מחכה להן. הן התקרבו במהירות והחלו לדבר.
"שתי הזונות הקטנות, לא נחות לרגע."
"מה לעשות, הן פשוט כוסיות. לא משנה כמה אני אחרוש לסיוון על הבגדים-"
"ולדנה על כול האקססוריס האפשררים בעולם-" הוסיפה שושו
"הן פשוט יצליחו יותר. זה ..... חוק מרפי." סיימה קרין את דבריה, והביטה בזלזול בחצאית של סיוון.
"אולי צריך להגיד ילת קסם? תעבדי!" היא ניסתה, לימור צחקקה, אך שושו הייתה רצינית והצטרפה ללימור. "אברדה קדברה! תנסי אברה קדברה!"
"אולי הוקוס פוקוס?" אמרה קרין, מביטה בחצאית, יחד עם שושו. "קאר, נראה לי שהקוסו פוקוס עבד יופי..." אמרה לימור, מבטה אל הצד השני של הגשר.
שושו וקרין מיהרו להרים את עינייהן. שושו פערה את פיה. "אוהד!" היא רצה אל אחיה. "קונציפלוץ, מה המצב?" הוא חיבה אותה בחיבה. היא סגרה את פיה. "אממ... בסדר. מה... מה אתה עושה פה?" הוא הביט אל עבר קרין ולימור, מנסה לבדוק משהו.
"האמת.... האמת שבאתי אל קרין." הוא מלמל במבוכה. שושו הביטה בו בחיוך.
שושו אחזה את ידה של לימור ומיהרה לרוץ איתה ולפנות את השטח לקרין ואוהד, תוך כדי שהיא ממלמלת "עבד יופי...."
"היי." אוהד חייך אל קרין. הוא היה פשוט יפייפה. היה לו חיוך מקסים ועיניים נוצצות ואפורות. קרין חייכה אליו, תוך כדי שהיא ממלמלת בליבה "הוקוס פוקוס! הוקוס פוקוס!"היא הנהנה אליו בבישנות.
"רציתי להגיד לך משהו." הוא אמר, והעביר את ידיו הגדולות בשערו החלק. "מה?" היא הביטה בו בשקיקה, ראתה בראשה תמונה שלו מניפה אותה באוויר ומנשק אותה. "אפס חמש אפס שלוש אחת שלוש שמונה שמונה ארבע שבע." הוא חייך אלייה, ואמר את זה במהירות. היא בהיטה בו מלבולבלת. "מ... מה?"
הוא הוציא עט מכיס מכנסיו, וכתב לה על היד את המספר שהוא אמר. "תתקשרי אליי. חסר לך שלא. את לא יוצאת לי מהראש." היא חייכה אליו חיוך קסום. זה היה יותר טוב מכול חלום. הפלאפון שלו קע את השיחה, ואחרי דקה הוא מלמל "חייב לזוז," ויצא משם בריצה, מנופף לשושו לשלום.
"אז... מה אמרת?" לחשה סיוון בקול המפתה ביותר שלה ליואב, ושחקה בידה על ידו החסונה. יואב כמעט גמגם. "אמרתי שהייתי מת לנשק אותך." היא חייכה אליו. כמה היא אהבה להיות זו שמנשקת כל אחד שהיא רק רוצה, לא היה אכפת לה שקוראים לה 'זונה', 'שרמוטה' או 'שרלילה'. "ו... אם אני אנשק אותך? תמות?" היא חייכה אליו.
הוא חייך חזרה, כולו מזיע כמעט. "אוח, סיוון, אני פשוט מת עלייך." הוא אמר לה, והביט בה שוב. "הפה, הפה.... כמה חיים יש לך? אתה לא חתול! תשמור אותם לכול הנשיקות שלנו." הוא הביט בה מסוחרר. היא נשקה לו נשיקה קטנה על השפתיים, וקפצה משם לבחוץ, רואה בדיוק את קרין על הגשר מרקדת ריקודים פתטים.
דנה הייתה בדיוק כמו סיוון. את זה כולם ידעו. אבל היא אהבה להיות יותר... ישרה. במקום כול השיחה הארוכה של סיוון עם יואב, היא הייתה עסוקה בפעולות קשות עם הלשון שלה. לאחר חמש דקות היא עצרה את עומר, מתנשף ומחויך. "נדבר, אני רואה את כול הבנות מדברות שם. תשלח לעצמך חיבוקים ודברים שעשינו עכשיו!" היא רצה משם, הוא הביט בה מבולבל.
"שיחת בנות!" הכריזה דנה, שרצה במעלה הגבעה אל כול חברותיה." "שיחת בנות!" צרחו כול שאר הבנות, וחייכו. "איך רוקית לא חסרה לי!" אמרה רוקית מאחוריהן, וחייכה. היא נראתה הרבה יותר טוב.
"רוקית!" צרחו כל הבנות וחיבקו אותה. "עכשיו כן שיחת בנות." אמרה רוקית, וכולנן הביטו על קרין בהתגשות.
"דבר ראשון, חסרת לנו רוקה." אמרה רוקית וחיבקה אותה מהצד בחום.
"כן, כמה טוב שבאת הביתה." הוסיפה סיוון. "כמה טוב לראות אותך שוב." שרה גם דנה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
