יותר מדי זמן שלא עדכנתי.
לאדעת, פשוט זנחתי את הבלוג.
הייתי בישראבלוג, כמעט כל יום.
נכנסתי לבלוגים של אחרים, ופשוט לא היה לי כוח להגיב.
התחלתי כל פעם לכתוב פוסט של "כמה זמן לא עדכנתי",
ושפשוט לא היה לי כוח להמשיך.
אז מה קורה?
המון דברים.
המון המון המון.
רובם טובים מאודמאודמאוד.
כמו למשל,
שיש חופש. שלדודים שלי נולד נכד ואחיין. שאני ויובי ביחד. שהיינו באילת 3 ימים - רק חברים.
מלאמלאמלא.
פשוט לא מצליחה להיזכר עכשיו מרוב שלא עדכנתי פה.
לא זוכרת מה כבר סיפרתי ומה לא.
אין, אני מרגישה ששנים לא קרה פה כלום.
מישהו רוצה לעזור לי לנקות את הקורי עכביש?
יאפ, המקום הזה צריך לעבור חיטוי יסודי.
אני קוראת פוסטים ישנים וזה פשוט מוזר.
זה נראה כלכך ישן, כלכך רחוק.
כאילו זה בכלל לא קרה.
רק הסימנים הפיזיים מזכירים לי שזה היה, וחבל.
וגם חוץ מזה, הייתי שונה.
הייתי מרוחקת.
הייתי יהירה.
היה לי טוב אז, אבל עכשיו השתניתי [כמה שאני שונאת את המילה הזאת, שינוי].
וכן, אני שונה.
ומאוד טוב לי (:
טוב לי עם חברים חדשים בדיוק כמו שטוב לי עם הישנים.
רק חבל שיש מחיר לכל העסק, ואני מרגישה שהתרחקתי מהחברים הישנים.
וזה חבל.
לא רוצה לאבד אתכם.
לא רוצה לאבד אותך.
ועכשיו להתלבטות קריטית בשבילי:
החלטתי שאני עוזבת את הסטודיו לדרמה ולוקחת שנה הבאה מורה
פרטי לקלרינט במקום,
כי אני ממילא הולכת למגמת תיאטרון.
אבל אני לא יודעת..
אני ממש אוהבת את הסטודיו, וקשה לי להיפרד ):
ותיאטרון זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת בעולם.
ממש.
ומוזיקה..
טוב, קצת פחות.
אפילו חשבתי לפרוש לגמרי מנגינה.
לא יודעת, אני לא בטוחה שזה בשבילי.
לא בגלל שחר המורה.
בכלל, לנגן.
אני מאוד מאוד אוהבת מוזיקה, אבל אני נהנית ממנה
גם כשאני שומעת אותה ולא מפיקה אותה P:
אולי אפילו יותר נהנית ממנה ככה.
כי כל החלק התיאורטי בעניין?
ממש לא בשבילי.
אבל כבר קנו לי קלרינט שנה שעברה, שהיה לא זול בכלל,
ואם אני אפסיק יהיו לי יסורי מצפון מפה ועד הודעה חדשה על כל הכסף
המבוזבז כביכול ששפכו על הגחמה שלי...
מה לעשות מה לעשות מה לעשות?.... :S
אביגיל 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פשוט אביגיל (:
