לפעמים רע, לפעמים טוב .

היא יושבת בחדר לבד,

שומעת את כל מה שקורה בבית.

היא רוצה לבכות,

מבינה שאף אחד לא מתעניין בה.

היא עדין רוצה לבכות,

אבל היא לא כמו פעם, בוכה בכל דבר.

ואז הם באים ואומרים לה ביי,

היא עושה מבט של לא מבינה ואומרת להם, גם אתם הולכים?

הבכי עמד לפרוץ,

כי ידעה שההיא גם עוד מעט הולכת.

הם הלכו, הן נשארו רק היא ועוד אחת,

ואז ה"עוד אחת" באה ואומרת לה ביי.

היא התאמצה לא לבכות,

ואמרה לה ביי, בקול רועד.

אבל אז, שההיא הלכה,

היא נשארה לבד.

הדמעות איימו לפרוץ, היא ניסתה להתנגד,

אבל אז פנייה נהיו מכוסים דמעות.

היא לא ידעה מה לעשות,

והבינה מה המעשה החכם שצריך לעשות.

היא הסתכלה על הבית במטושטש,

אמרה:"ביי" והלכה גם.

שוב, זה לא קשור לכלום.

אבל כל כך רע לי , בלי סיבה :\

ליבי .

שכותבת רק על כמה רע, רע, רע  .

את הלכת, את נעלמת, את ברחת.

אני מחפשת אותך,

אבל את לא פה.

אני שואלת אנשים,

והם לא יודעים.

אני שואלת זרים,

והם, לא מבינים.

אני באה למישהי ושואלת:"איפה ההיא שנעלמה?"

היא אומרת שאותה ההיא, רחוק ברחה.

ואף אחד לא יודע,

ואף אחד לא ידע.

עד שנמצא אותה,

ונסביר לה מה עשתה.

היא הלכה, היא נעלמה, היא ברחה,

אבל לאן? היא לא יודעת בעצמה.

ליבי.

הפסקתי לפחד,

אני עכשיו מחכה שזה כבר יגיע.

רואה אנשים מתאהבים,

ואיפה אני, בכל האנשים?

שהם אחד ליד השני הם כמו זוג אוהבים,

אבל שאתה פה ליידי, מבחינתך זה רק ידידים.

אני מסתכלת עלייך אבל אתה עלייה,

אבל שמבטנו נפגשים, זה אני ואתה.

לכל אחד יש מישי, כמו שלכל אחת יש מישו,

ורק אני יושבת בצד, מביטה בכולם,

מפחד הבדידות.

אני מסתכלת ימינה, והנה זה הוא.

אני מסתכלת שמאלה והנה זה אחר.

אני מסתכלת למעלה ומדברת אל המלאכים,

מתי תביאו לי גם אחד, שנהיה זוג אוהבים.

והמקום האחרון שנשאר לי להסתכל זה למטה.

אני מסתכלת למטה ומדברת לאדמה,

אולי את תהיי התקווה האחרונה.

לא קשור לכלום ! !  !

הייתי חייבת בשביל שיר, היא הצליחה לשכנע אותי . :\