לפני כמעט שבועיים עברתי את המבחן השני במתמטיקה, אחרי שנה כ"כ עמוסה, יש לי קצת זמן לעצמי, לעשות את הדברים שאני אוהב לעשות. נסעתי, לא רחוק, לבאר שבע, כדי להכיר קצת יותר את הדודה בת השנה שלי, לא נסעתי הרבה השנה.
חזרתי לעבוד, אני אוהב את מקום העבודה שלי, זה נוח, מ-שש בערב עד-12 ועוד יחד עם אבא שלך, זה נחמד.
קניתי את התיק שרציתי, אחרי שהתיק הקודם נקרע לי כמה פעמים במקומות לא הכי נוחים (כמו אמצע כביש, שירותי ביה"ס ובוואדי שבדרך הבייתה), קניתי את התיק צד שרציתי.
עכשיו,יש קצת מקום למחשבה, יש אפשרות לעשות דברים, אין לי שום מחוייבות לשום מקום ולשום אדם, קצת אוויר לנשימה.
אומרים שכנראה לא נתחיל ללמוד ב-2 לספט' שהולכת להיות שביתה ארוכה, אני מקווה שלא, שנה הבאה יש ליבגרויות כבר בדצמ'.
אני חושב שעכשיו אני אצא ככה, לבד אסע לי לכל מיני מקומות, אכיר אנשים, אראה מקומות, ארגיש טוב מחדש, השנה הזו חנקה אותי.
יש אנשים שלא אוהבים אותי, לא מאשים אותם,אני לא התגלמות השלמות והחוכמה, אבל אני בנאדם, תשתדלו לפגוע קצת פחות.
יכול להיות גם אני פגעתי השנה באנשים מסויימים, אני מצטער, אני לא יכול לעשות עוד משו.
בכל כך הרבה פעמיןם מצאתי את עצמי חנוק, אובד עצות, לא היה לי מושג איך להגיב ומה לעשות, אירוני, אבל כאשר זה לא נוגע אליי אני תמיד יודע מה לעשות.
אני אותו אדם לטוב ולרע, אותו אדם שמשקיע כאשר פוגש חבר אמת ופוגע כאשר חוטף סכין בגב ממי שהגדיר כחבר.
אני אותו אדם לטוב ולרע, שיודע לאהוב כמו שאף אחד אחר אינו יודע ויודע לפגוע בפרץ של טיפשות חסרת פשר.
אני אותו אדם לטוב ולרע, שחושב שתמיד הוא זה שצודק וקשה לו לקבל כאשר המצב לא בדיוק כך.
אני אותו אדם, לטוב ולרע.
חופש נעים..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
