עבר זמן, לא לא כ"כ הרבה, אבל עבר, עבר מספיק זמן.
קשה למצוא את המלים כאשר אתה מדבר, רק המחשבות רצות לך במוח, אחת אחרי השנייה, ללא כל אזהרה שמה שאתה רואה בתוכך, יכול להשפיע עליך בצורה הכי מוזרה שחשבת עלייה.
קשה לתקשר מסביב, הרי אתה איתם, אבל מאיפה להם? מה זה קשור אליהם? איך אתה קשור אליהם?
אתה יודע, אני מרשה לעצמי להעריך אותך, איך אתה עומד ככה בלחץ? שעות על גבי שעות עושה דברים בשביל אי הערכה?
מדוע? הסבר לי, אני מבקש ממך..
האם אתה מרגיש את מה שאני מרגיש, האיפול ושכרון חושים הבלתי מוסברים, בגלל דבר אחד,לא לא, אל תתן לזה להשתלט, נפלת בפח הזה יותר מדי, אולי עדיף שתקח צעד אחורה, אולי כך תביט על הנעשה מפרספקטיבה שונה? מעמדה שאולי אתה לא היית מודע לקיומה? אל תהיה פתטי ותעשה דברים שיעמידו אותך בעוד שברון, מספיק לי הפעם הקודמת..
איך יכול להיות, שפעם אחר פעם אתה לא מבין? מה צריך לעשות עבורך עוד? אתה רוצה שאלך? הרי אתה יודע שלא תצליח להסתדר בלעדיי, לא שהצלחת כ"כ טוב עד עכשיו, רק שעכשיו מצבך ידרדר, לא שעכשיו אתה במצב מעולה, אבל בלעדיי, אתה לא תיהיה אתה, לא שכולם שמחים שאתה זה אתה, ולפעמים אני יכול להישבע שאתה נמאס, אבל אני זה אתה ואתה זה אני אנחנו מגיל אפס יחד, אתה רוצה שאעזוב, איך אני יכול?
-שחף-