שנה...
קלטתי את זה פתאום כשהסתכלתי על הפלאפון וראיתי את התאריך!
יעניי..פאאקק..בדיוק עכשיו-לפני שנה+כמה שעות הייתה התאונה..זה כ"כ הזווויי..
אי אפשר להבין בכלל ת'הרגשה הזאת..שהיום לפני שנה-בבוקר היו לי חיים רגילים ובלילה חיים חדשים ושונים לגמרייי.
כלום כלום כלום הוא לא כמו קודם..אני חושבת שהדבר היחידי זה שעדיין קוראים לי עדי.
אני עוד זוכרת את היום ההוא..שחזרנו מביצפר והתארגנו מהר והתחלנו לסוע לחמת גדר..זה לפחות היה התיכנון!
אין לי שום זיכרון מהתאונה עצמה..אני זוכרת רק 10-15 דקות בערך לפני,כשעצרנו בתחנת דלק..ואז-בית חולים וגבס וברזלים ורופאים..ועצוב! - כולם בוכים,כולם דואגים,כולם שקטים ומרגישים שאין להם זכות להיות עצובים לידי כשאני במצב הזה..ומנסים להיראות שמחים ומחייכים אליי..אבל אני זוכרת שראיתי שאף אחד לא באמת שמח ושהחיוכים לא אמיתיים כי אי אפשר להיות שמח כשאתה בבית חולים!
זה לא שהיום שונה כ"כ מאתמול..אבל עכשיו זה כבר שנה!
עכשיו זה כבר לא שבתחילת שנה היו חיים רגילים ופתאום הכל השתנה..זה לא חצי חצי יותר! אני יודעת שזה נשמע קצת מוזר..אבל ככה אני מרגישה..
מעכשיו כבר אי אפשר להגיד יותר דברים כמו - "בחנוכה שעבר היה שונה" או "ביומולדת של שנה שעברה הכל היה שונה"..כי כבר עברה שנה שלמה של - "אחרי התאונה"!
כבר עברתי את כל החגים ואת כל הימים ואת היומולדת של אחרי התאונה..
אין יותר "בשנה שעברה"..מעכשיו זה רק- "לפני התאונה"!
נשמע מפגר כ"כ אבל..פשוט נכון..=\
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3354659,00.html#n
**תוספת:
תודה לכל מי שעזר אז..ועדיין עוזר עכשיו!
אני לא שוכחת ולא ישכח..אף פעם..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
