זה התחיל לקראת סוף שנה שעברה..
אח שלי התחיל לקחת ריטלין. שמעתי שזה ממש עוזר לריכוז(למי שאין לו כזה..) וידעתי שאני כן כזאת.. זה היה חסר לי הריכוז הזה.
אז.. לקראת הבגרות הראשונה החלטתי לא לישון יום לפני וללמוד חזק מצאת הלבנה עד צאת החמה.
ולקחתי כדור אחד בכדי לקבל דחיפה קטנה...
משום מה זה עזר.. הייתי ממש מרוכזת וידעתי לדקלם הכל. מאז לקראת כל הבגרויות לקחתי ריטלין.
זה הגיע למצב שכשהריכוז התחיל לרדת לקחתי עוד (בערך עד 5 כדורים בחצי יום כולל הלילה).
במהלך החופשה התגלה אצלי רשרוש בלב. הרופא לא ידע ועדיין לא יודע מה הגורם. אני כן. אבל הנחתי לזה.
ככה עברו הבגרויות והמשכתי בחיים.. עברתי את החופש והתחלתי את השנה החדשה..
אני לא התמכרתי. לא. אני לא מכורה. כל הזמן הזה לא הזדקקתי לריטלין וגם לא לקחתי. לא כל עוד אין מבחנים.
התחילה לה השנה החדשה. והתחילו גם המבחנים. מתחילת השנה עד עכשיו לקחתי רק 3 כדורים;
אחד ביום של המבחן בגיאוגרפיה(שכחתי שיש מבחן והייתה לי רק שעה להתכונן קיבלתי 75).
אחד יום לפני המבחן בהיסטוריה ועוד אחד ביום של המבחן בהיסטוריה.
באותו יום(היום שבו התקיים המבחן בהיסטוריה) היה לי מן התקף מוזר. הרגשתי מחנק בגרון ומין הרגשה מוזרה בחזה,הלב פעם בחוזקה כאילו רצתי שעתיים. הייתה תחושת הדגדוג הזו.. אותה תחושה כמו ברכבת הרים בזמן ירידה מואצת למטה. רק באזור החזה. לא יכולתי לנשום.
החברות רצו לקרא למורה שהתקשרה לאמא. הכל התפתח ככה שנקבעו תורות לבדיקת דם ולבדיקת פעימות הלב(שכחתי איך קוראים לזה). בעוד כמה זמן אני אמורה לקבל גם הפנייה לקרדיואולוג.
עכשיו אני מפחדת שיגלו בבדיקות הללו שלקחתי ריטלין ושזה יגיע גם לאמא שלא יודעת כלום.(בינתיים). אם זה יוודע לה היא תתאכזב זו גם הסיבה שבגללה לא סיפרתי.
אני שוב חוזרת: אני לא מכורה ואני לא זקוקה לריטלין אני לא נואשת לקחת את הכדורים האלו. אני רק רוצה להצליח לעמוד בציפיות של האנשים שאני אוהבת. ציפיות גבוהות שאני לא יכולה לעמוד בהן לבדי ללא כל עזרה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
I Cry When Angels Deserve To Die