החיים עם שם משפחה מסחרי

כשהייתי בצבא וחזרתי לבסיס, תמיד בסטטוס בפייסבוק הייתי רושם Back to basics, כאילו כדי להיראות (באתי לרשום להישמע, אבל אז נזכרתי שאי אפשר לשמוע את מה שאני מקליד במחשב, אלא אם חברת אפל יראו את מה שכתבתי כאן ויקחו על עצמם יוזמה לייצר תוכנה שמקריאה את מה שמקלידים...) גם מצחיק ומגניבי כזה, אבל גם עמוק מצד שני, כי זה גם מזכיר חזרה לבסיס וגם חזרה למקורות, שזה תהליך שהוא כביכול עמוק של אדם עם עצמו וכל מיני שטויות אחרות של אמנים מיוסרים שחיים בסרט ועובדים בארומה כי האמנות שלהם לא מפרנסת אותם. הפעם הכותרת הזאת לא מצביע על איזשהו פן הומוריסטי בי, אלא על הצד השני - הצד האמנותי המיוסר (רק שאני לא אמן, לא מיוסר וגם לא עובד בארומה). עבר יותר מחודש מאז שהשתחררתי מצה"ל, ורק עכשיו אני עושה על זה פוסט (שוב התסמונת של "שכחתי שיש לי בלוג), והפעם החזרה למקורות היא אמיתית, זה באמת לחזור להיות מי שהייתי לפני הגיוס.

אני חושב שצה"ל שינה אותי מאוד בתור בן אדם, בעיקר מבחינת פרופורציות וסיבולת נפשית. יכול להיות שנשארו בי הרבה מהתכונות שהיו בי מלפני שהתגייסתי, אבל עצם זה שאני לוקח דברים והשפעות על החיים שלי בצורה אחרת, זה כבר מעיד על שינוי עצום בי. פעם הייתי נכנס להיסטריה מדברים כל כך קטנים ושטותיים והייתי לוקח אותם למקומות שממש לא הייתי צריך לקחת אותם, היום אני חושב רק על איך אני הולך להתמודד עם הדברים האלה ואיך לשים אותם מאחוריי, אני מתמודד עם בעיות בצורה שונה לגמרי. אני חושב שהשינוי הכי גדול שעברתי בעזרת צה"ל הוא החיבור למציאות. אומנם כשהייתי חייל לא הייתי הכי מעודכן בנושאי אקטואליה, פשוט כי הייתי בבסיס והיו לי עיסוקים אחרים (והם היו רבים, תאמינו לי), אבל לפחות חייתי בבועה כמו שהייתי לפני הגיוס. נכון שבבלוג כתבתי הרבה מאוד על נושאים אקטואליים, אבל כשאני מתסכל עליהם מנקודת המבט הנוכחית שלי, אני חושב שראיתי את הדברים האלו בצורה מאוד מנותקת, לא באמת הבנתי את כל הצדדים שהיו קשורים לאותם נושאים, לכן כתבתי דברים שאולי היו אפילו שקריים או טיפשיים. בזמן שהייתי בצה"ל יצא לי לראות אנשים מכל קצוות האוכלוסיה הישראלית, וראיתי באמת את צורת ההתנהגות של אותם אנשים, ואת ההחלטות שהם מקבלים ואת ההעדפות שלהם, וזה מה שעזר לי לשנות את נקודת המבט שלי לגבי דברים.

אז זהו, עכשיו כשאני לא נמצא תחת מסגרת תובענית, אני אדון לעצמי. אני בוחר מה אני הולך לעשות, ולא המדינה או החוקים שלה. כל הדלתות פתוחות בפניי, ואני פשוט צריך לבחור. כמובן שזה לא הולך להיות קל, אבל אני אנסה לשרוד, וכמובן שלא להוציא הכל מפרופורציה.