ושלעולם לא אפסיק.

זוכרים את "פרוייקט אהבים"? לצערי לא השתתפתי בו, אך מדובר בפרוייקט מבורך. ההתמקדות במה שאנו אוהבים תוביל אותנו, תמיד, לחייך יותר, לשמוח יותר, לחיות יותר. "הסתכלו בחצי הכוס המלאה" זה לא רק משפט - זו דרך חיים המובילה לאושר.

למה האדם צריך להביט במה שחסר ובמה שאין לו? למה האדם צריך להסתכל אחורה ולראות את מה שנפל בדרך בשיפולי הגבעה, במקום ללטוש עיניים בנוף הנפלא? למה האדם נועץ עיניו במה שאין לו ובמה שהוא לא אוהב?

מדובר בעולמנו הקר שגרם לנו לשכוח את טבענו. כשאני בטבע, כל מרירות נשכחת, ואני עומדת מתפעמת מול הוד הבריאה. אין ספק שבטבע קל יותר לאהוב (אך אנא אל תשאירו את צלחות הפלסטיק וקופסאות השימורים בשטח) ואני מאמינה שלמרות הדחף להסתכל ברע, אין הוא אנחנו ואין הוא טבענו. הרי נולדנו לחיות בטבע.

אהבה תמלא את חיינו בתקווה ואושר ושמחה. אני לא קיטשית - אני דוברת אמת. אני לא מדברת רק על אהבה רומנטית, אלא על כל דבר המעלה חיוך על שפתנו, כל דבר שטוב לנו אתו או לחשוב עליו. הדברים האלו הם הממלאים את חיינו בטוב ובשמחה. אם נתמקד במה שנאהב ובמה שיש לנו, יפחתו עד יפסקו המלחמות, מקרי האלימות והאונס. התמקדות - של כל אחד ואחד מאתנו - בטוב שבחיינו תוביל בטווח הרחוק לעולם טוב יותר. כל אחד ואחד מאתנו בעל הכוח להשפיע. על החיים שלכם, על העולם כולו. רק מחשבה קטנה על כך שאולי הלימודים מתחילים מוקדם, אבל לפחות יש שם אנשים שאתם מחבבים. יכולתי לומר "לפחות אין שם הרבה ערסים" אבל זה בדיוק הדבר נגדו אני מדברת. במקום לחשוב "ערסים זה רע" עדיף לחשוב "X הוא טוב". במקום לחשוב "אני לא אוהבת חורף"  אפשר לחשוב "אני אוהבת קיץ". חשיבה חיובית היא המפתח.

במקרה שלי, מדובר בסוג העצות שנותנים גם לעצמנו. מכירים את המצב בו אתם מעודדים מישהו וזקוקים שיאמרו לכם בדיוק את אותן המלים? זה המצב במקרה שלי. זו אחת הסיבות שכתבתי את הפוסט, וזו גם הסיבה שמחקתי את רשימת ה"שונאת" שלי, שלמכתחילה היתה "לא אוהבת" כי אני מאמינה שאנשים משתמשים במלה 'שנאה' בקלות ראש רבה מדי, כאשר הם מתכוונים לאי-חיבה גרידא. אבל למה לחשוב עליה בכלל? האין עלינו לחשוב על מה שיפה בחיינו? כן, על זה עלינו לחשוב ובדרך הזאת עלינו לצעוד לעתיד טוב יותר לנו ולילדינו.

אני נמצאת כעת בירושלים. אבלה עשרה ימים בסדנת כתיבה. אני לנה אצל סבא וסבתא שלי, והם פולנים מאד, אבל אני יכולה להסתדר. נעים פה ונחמד לבלות מחוץ לבית בו אנחנו שוכנים כרגע. הבית שלנו עובר שיפוץ, דבר לו התנגדתי נמרצות מאחר ויש לי נטייה להיקשר מהר למקומות וחפצים, וכשמדובר בבית שחייתי בו מגיל שנה וחצי - אני מנסה לראות את הטוב שבשיפוץ, וכרגע במיוחד אני צריכה שמישהו יאמר לי את כל אשר רשמתי בפוסט הנ"ל. הבית הזמני מרגיז אותי ואני נאלצת לחלוק חדר עם אחי - ואני אדם שקנאי לפרטיותו. בכל אופן, לפחות הקשר ביני לבין אחי מתהדק (רואים?).

אם לפחות חברותי היו מוצאות לנכון לנסות ולהבין אותי במקום לתקוף אותי בנושאים אחרים, אני מניחה שהיתה קלה עליי ההתמודדות. אבל אין לי בפני מי לשפוך את רגשותי בעניין כיוון שבכל פעם שאני מתחילה, הן צוחקות ומגחכות.

רואים כמה אני צריכה עידוד עכשיו? ובכלל, בעוד חמישה ימים מגיע סוף העולם - או במלים אחרות, הספר השביעי של הארי פוטר - ואני לחוצה מאד. לא רוצה שהסדרה תסתיים ועמה תקופת ההארי פוטר ההסטרית והנפלאה הזאת, אבל רוצה לדעת איך זה נגמר. כך או כך, זה יבוא. בתאריך המדובר אנטוש את האינטרנט עד שאסיים את הספר, ואני אומרת את זה עכשיו כי איני יודעת האם יהיו עדכונים עד אז. מדובר בשבוע עד שלושה, ואני אחזור - מצויידת בידע הקטלני (X מת! X מת!)

זהו. זה היה פוסט ארוך.

עריכה חשובה ביותר: לכל חובבי הארי פוטר שלא מעוניינים בספויילרים - קיבלתי התראות ספויילרים על וואלה, תפוז, Ynet, מאגלנט, cbs news, ליבג’רנל. אני שמעתי את המלה ’הארי פוטר’ ברשת ב. אבל אין לי מושג אם זה ספויילר או סתם אזכור - סתמתי מיד את האזניים. לכן אמליץ להמנע גם מהרדיו, כל כמה שאפשר.

אני מתחננת בכל לשון של בקשה שלא לכתוב ספויילרים בתגובות - כלומר פרטי עלילה מהספר השביעי. הספר הזה הוא הפעם האחרונה שלי לקרוא ספר הארי פוטר מהתחלה בלי לדעת לאן זה יוביל. בנוסף, בניגוד לרוב הספרים בעולמנו, אני לא יכולה לדעת בוודאות שהסוף יהיה טוב ושהגיבור לא ימות, מה שמעצים את החוויה. אם מישהו כותב ספויילר - שידע שהוא מקלקל לי את החוויה שהיא בערך החשובה לי ביותר בכל החיים. שידע שהוא אדם רע לב ואכזר. ושידע שאני אלשין עליו להוצאה, שתברר את כתובת ה-IP שלו ותעניש אותו כהוגן. זהו. אה, ושידע שרולינג כתבה במפורש באתר שלה שהיא מתחננת שלא להפיץ ספויילרים.

שימו לב - אחת התגובות מכילה ספויילר ואני לא יכולה למחוק אותה. אתה חלאת אנוש!