היה היתה פעם, בארץ רחוקה-רחוקה, אגדה. האגדה חיה בארמון גדול, מוקף הילה של זוהר. משרתים רבים טרחו סביבה ושימרו את יופייה, שכן האגדה היתה יפה מכל אחת אחרת בממלכה. נסיכים רבים מכל רחבי הממלכה ביקשו את ידה, אך היא אמרה שתינשא רק למי שייטיב לזהותה וידע מי היא באמת.

תור ארוך השתרך ליד הארמון. משרתיה של האגדה הכניסו אותם, אחד-אחד, לחדר בו ישבה האגדה וחיכתה לנסיך עמו תתחתן.

הנסיך הראשון נכנס. שערה הזהוב של האגדה סנוור אותו והוא אמר, "את השמש, ושערך הוא קרניה."

"טעות," אמרה האגדה. "הבא בתור!"

הנסיך הבא נכנס. הוא חש טובע בעיניה הכחולות של האגדה ואמר, "את בתולת ים שצימחה רגליים והגיעה אלינו מעולם המעמקים של הים."

"טעות," אמרה האגדה. "הבא בתור!"

הנסיך השלישי נכנס. הוא הביט בעורה הלבן של האגדה ואמר, "את השלג שיורד עלינו בכל שנה ומכסה הכל בלובן."

"טעות," אמרה האגדה. "הבא בתור!"

עוד ועוד נסיכים נכנסו והעלו השערות, אך איש מהם לא ענה נכונה והאגדה שילחה אותם בזה אחר זה. לבסוף, נכנס האחרון בתור. לא היה זה נסיך, אלא איכר צעיר מהכפר ליד הארמון. הוא אמר, "את התקווה המפעמת באנשים ומורה להם כי תמיד יש עוד נסיכות הממתינות לאביר, אַת הרוח אליה הם נושאים את עיניהם, אַת ניצחון הטוב על הרע, אַת מי שמעודדת את החיים, את זו שנמצאת בכל מקום על פני האדמה."

"נכון," אמרה האגדה. היא נישאה לאיכר שידע מי היא, בחתונה מפוארת שלא נראתה כמותה בממלכה, והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.

אגדות ומיתוסים מלווים את האנושות מערש היוולדה. עם מוטיבים חוזרים, עם סוף טוב, עם הפחדים והתקוות הכמוסים שלנו, האגדות כובשות את ליבם של ילדים גם היום, מהוות בסיס למחקרים ודיונים, והכי חשוב: מעשירות את דמיוננו, מראות לנו שהכל אפשרי, אם רק נאמין, אם רק נפרוש את כנפינו ונמריא.

למרות ואולי בגלל האגדות האורבניות, האגדות הישנות המספרות על סינדרלה, שלגיה, כיפה אדומה, הנסיכה ושבעת הברבורים, עדיין חיות ונושמות. כל פעם מחדש המכשפה קמה ומנסה את מזלה, וכל פעם מחדש היא מובסת ונענשת. גם ספרים נכתבו והשתמשו במיתוסים הישנים. 'פיטר פן' של ג'יימס בארי יהיה דוגמה קלאסית.

לכל עם האגדות שלו. מסינדרלה האירופאית ועד לגולם היהודי, דרך אגדות מצריות, יווניות, דרואידיות, אינדיאניות, הודיות ובכל מקום בעולם. תרבות לא תהיה שלמה בלי סיפור לשמוע לצד המדורה, להאיר בה את עיני השומעים, לזרוח. אגדה מספרת, טוב מכל דבר אחר, על התרבות בה נולדה. על התשוקות ועל הפחדים של אנשיה. על מה שמסתורי בעיניהם, על חלומותיהם, על הדרך בה הם רואים את עולמם.

לא חסרות קונספירציות ושאר תיאוריות, אבל תמיד נהדר להניח אותן לרגע בצד, לבהות באופק, ולהפליג אל הכוכב השני מימין... וישר עד הבוקר.