חלק ג':

מה אני כבר יכולה לעשות?! עשיתי מספיק...עדיף שאני לא אנסה יותר שטויות....

ישבתי לי בחדר..כמה זמן אני כבר יושבת פה?

כבר 3 שבועות...אני משתגעת, מרוב שעמום קראתי כל עיתון בבית לפחות 10 פעמים , את הפלאפון אני מטעינה 10 פעם ביום

כי יש שם כמה משחקים ,רוב הזמן אני ישנה ,אוכלת וקוראת עיתונים, עכשיו אני ממש מבינה מה הזקנים מרגישים

רק שהם לא יכולים ללכת מהבית כי כואב להם הכל ,ואני כי אני במעצר....והם לא יודעים להשתמש במחשב..ולי אסור,

וואלה רדיו עוד לא שמעתי...אני ממש מנותקת מהעולם אין לי מושג מה קורה בחוץ, מה קורה ל"חברות" שלי...

מה קורה ללאון , איזה שירים חדשים יצאו, מה האופנה, אני מרגישה שכשה סוף סוף אני אצא מהבית אנשים יצחקו עליי ברחוב

כי אני היה מנותקת מהאופנה, ובטח העולם ישתנה לגמריי אני אריגש כאילו טסטי בזמן לעתיד...

ומה הכי גרוע ? לאמא שלי גם לא יהיה כסף לקנות לי בגדים חדשים...

אני כבר מלא זמן לא ראיתי אוכל נורמאלי, סגרו לנו את הכבלים בטלוויזיה ,ומאיימים לסגור את החשמל,אתהמים ואת הגז

אין לנו כסף לכלום! ואני אשמה בהכל אוף...היתי מתאבדת במילא אין לי טעם לחיות כי גם שאני אשתחרר מהמעצר מה כבר יש לי לעשות? מהבה"ס סילקו אותי , חברות אין לי,בה"ס אחר לא ירצה לקבל מישהיא כמוני....

מעניין מה יהיה עם המעצר בית שלי כשה יסלקו אותנו לרחוב כי אין כסף לשלם על הדירה...

טוב אבל יש סיבה אחת שאני לא אתאבד...מספיק הרסתי לאמא שלי את החיים , אני לא צריכה להרוס לה עוד יותר ,

ואני מבינה איך זה ליהיות לבד ואם אני אמות היא ביכלל תישאר לבד...

נישאר לי לחיות ולקוות שיקרה לי שוב מה שקרה לי לפני כל הסיפור הזה,

תיקווה זה הדבר היחיד והאחרון שנשאר אצל בני אדם לפני המוות, הדבר האחרון שבן אדם יכול לאבד הוא החיים והלפני אחרון זה תיקווה ,אמא שלי והתקווה זה 2 הדברים שמחזיקים אותי בחיים

זה אכזרי לחשוב שאומרים שערך של חיי אדם זה משהו ממש יקר ואין על זה תשלום, ושכל בן אדם שווה את כל העולם....

ותאחלס מה אני ? בנאדם...ואני סך הכל בנאדם אחד קטן ומסכן אחד מתוך 100000000 אנשים שחיים בעולם, בנאדם שיותר מ20 אלף מיליארד אנשים לא יודעים על קיומו ביכלל, ואני לבד ולאף אחד לא אכפת ,תאחלס את מי אני מעניית? אני אמורה להיות בנאדם ,בנאדם עם ערך, אבל מה הערך שלי? אני לבד ואם אני אמות אף אחד לא יתיחס לערך של בנאדם שמת, מתים בעולם 1000 אנשים ביום , ומה ? רק הקרובים שלו בוכים עליו ,הקרובים והחברים ...כל שאר האנושות לא ידועת על זה, חוגגת חגים באותו יום ,שומחת ונהנת מהחיים, ומה בנאדם שווה ביכלל? אחרי שהוא מת הוא נירקב וזהו ,היה בנאדם ויותר לא יהיה..

אוי כמה מחשבות עולות לי בראש...וכן ככה אני מעבירה את כל היום ,כבר 3 שבועות, רק חושבת על מחשבות כאלה מטורפות ובוכה בלי הפסקה,

נישארו לי סך הכל ...חודש ושבוע משהו כזה...לא עברתי אפילו חצי מהזמן!

הגיעה הערב, שוב כמו כל ערב ביקשתי משאלה ...טוב ביקשתי שתים שאני מבקשת כל ערב...

או ללכת לישון ולקום שוב בתאריך ההוא....אבל זה נשמע שוב הזוי

או ללכת לישון ולהעלם מהעולם כאילו לא היתי שאף אחד לא ישים לב לזה שנעלמתי ,שאני יעלם לכולם מהזיכרון ,שאף אחד לא ידע אפילו שהיתי קיימת פעם...זה נישמע עוד יותר הזוי אבל אם משהו כמו הדבר הקודם קרה אז למה שזה לא יקרה ...

נירדמתי,קמתי בבוקר בדקתי תאריך...לא! זה לא עובד! אוף...שוב קראתי עיתונים,שיחקתי בפלאפון וכל השטויות ושוב הגיע הערב וביקשתי משאלות והלכתי לישון....וככה עברו להם עוד חודש ושבוע...

"אנה! אנה!! קומי...היום יום מיוחד מאוד!" שמעתי את אמא ,כשפתחתי את העינים מוקדם בוקר

"מה יש היום?" שאלתי בעייפות...

"תחשבי.."היא אמרה, מה כבר יכול ליהיות היום? יום הולדת יש לי עוד הרבה זמן,מה כבר יכול ליהיות מיוחד בחיים החסרי צבע האלה? מעיפים אותנו מהבית?...זה באמת יכול ליהיות רעיון....

"מה מיוחד? מעיפים אותנו מהבית?" ניסיתי את האפשרות הזואת

"לא" היא צחקה "היום את חופשיה ,בבוקר הגיע אלינו שוטר ,הוא ניכנס לחדר שלך לבדוק אם את פה ,והחלטנו לא להעיר אותך, הוא אמר שהמעצר שלך נגמר ואת חופשייה" היא רק סיימה את דבריה אני פשוט לא האמנתי! אני חולמת או מה?!

קמתי מהר בדקתי את היומן שלי ואכן ! היום אני חופשייה, התלבשתי מהר

"אמא אני רצה ליראות מה שלום העולם" צעקתי וקפצתי החוצה מהדירה...

רצתי לכיוון הבה"ס, ידעתי ששם אני יפגוש את אמי ואליס , רצתי כל הדרך ,הגעתי לבה"ס זה היה שיעור אחרון שלהם,

חיכיתי בכניסה ,השעה היתה 12 כולם התחילו לצאת, כולם עברו ותקעו עלי מבטים של "מה את עושה פה יא פושעת?" לפחות ככה זה נראה לי, רציתי להכנס והשומר עצר אותי "סורי אמרו לי לא לתת לך להתקרב לבה"ס" הוא אמר "אבל למה? " שאלתי עם מבט של מלאכית "כי לבית סיפרינו אין כניסה לפושעים" שמעתי את קולה השטני של המנהלת שלנו שיצא מהבה"ס והלכה לכיוון האוטו, היא במילא יותר לא מנהלת שלי אולי אני יצעק לה אזה משהו לא ...בעצם עדיף לא להסתך יותר, אני כל כך נפגעתי אבל ניסיתי להתעלם

או הינה אמי ואליס, "אמי! אליס! זואת אני אנה..אני פה !" צעקתי שמחה וחיוך ענק מרוח על פני

הן היסתובבו והן ממש לא נראו שמחות...הן באו אלי ...

"מה את עושה פה?! את לא צריכה ליהיות במעצר בית? עופי מפה!" פתאום אליס התפרצה עלי!

"מה יש לך? אליס זואת אני אנה...הלו לקחת משהו? אני השתחררתי מהמעצר ..."ניסתי לדבר איתה בעוד אני כבר מרגישה את המחנק בגרון

"לא זה מי שהחליט לשחרר אותך כנראה לקח משהו!" היא ענתה ומשכה את אמי שעמדה מסתכלת עלי בלי להגיב מתחילה ללכת

"אליס אנחנו הינו החברות ההכי טובות,מה קרה לך?!"המשכתי לנסות מתאפקת מחזיקה את הדמעות בפנים

"לא זה מה קרה לך? תראי מה עשית...בישביל מה? בישביל אהבה שגם ככה לא שווה כלום?!" היא ענתה ובאותו רגע הרגשתי כאב עובר לי בלב משהו שאי אפשר להסביר הרגשה נורא, כי אז ישר חשבתי על לאון ואהבה..לא שווה כלום...אני עדין לא יכולה לעכל את זה אני עדין כ"כ אוהבת אותו...

"היא שווה! שווה הרבה מיצידי אני אוהבת אותו ! ואוהבת אותו כ"כ הרסתי לעצמי את החיים רק בישבילו...זה הוא לא אוהב ..הוא בידיוק כמו החברות ההכי טובות שלי ,לא נישאר איתי ברגעים ההכי קשים לא באמת היה אכפת לו ממני ואני עשיתי הכל רק כדי להשאר איתו אחרת אלן היתה לוקחת אותו והם היו מתחילים עם סמים ו..."ואז עצרתי מלצווח ניזכרתי שכל זה הם לא יודעות גם ככה...

"מה ?! מאפה את מביאה את זה? את בטוחה שאת לא על סמים?!" שאלה אמי מרחוק

"אנה תקשיבי את באמת הית החברה ההכי טובה שלנו ממש אהבנו אותך,אבל האהבה שלך ללאון הפכה אותך לפושעת,למפלצת...לא אכפת לך מכלום חוץ מאהבה שלך ללאון...הינו באות ברגעים ההכי קשים אבל את עוד לפני זה לא שמת לב על המשברים שאנחנו עברנו הית שקועה רק בעצמך ובלאון!" אמרה אליס , ואני הרגשתי ממש מושפלת ,וחרא של בנאדם מה אני ,מי אני ביכלל? מה קורה שכל הרע פתאום נופל עליי בתקופה אחת?

אוף אני רוצה למות! כ"כ רוצה! כי זה פצעים בלב ,הם לא עוברים ,הם כ"כ כואבים שאפילו להתעלם מהם אי אפשר, ואני סובלת ורע לי,זה שאני אמות זה לא יגרום לי להפסיק ליסבול,זה יגרום לי להעלם מהעולם ויותר לא אדע ,אשמע ,או ארגיש משהו ,אבל אני גם רוצה ליראות מה יהיה , אם אני אמות רק אז אנשים יבינו מה באמת היתי המשמעות בישבילם,אבל אז אני לא אדע מה אני היתי המשמעות בישבילם למראות שגם ככה אני לא יודעת אבל אני חייה בתקווה לדעת את זה יום אחד.

כן הן חברות שלי ,אבל הלב והרגש יותר חזקים,אני פשוט אוהבת אותו כ"כ!

"תבינו,אתם חברות הכי טובות שלי,למראות שככה עזבתם אותי בשעה ההכי קשה ,אתן עדין הדבר היחיד ההכי קרוב שיש לי חוץ מאמא שלי! אני ממש מצטערת שאני ככה אבל הרגש יותר חזק,האהבה בבקשה תבינו אותי אני ממש אוהבת אותו!"התחלתי לבכות מקרבת אליהן מעט ולא לא בישביל הרגשות של אליס ואמי ,,,פשוט ככה יצא לי לא יכולתי להחזיק יותר את הדמעות...

"אהבת אותו,ורק שתדעי הוא אהב אותך הרבה יותר ממה שאת מתארת לעצמך" אמרה אמי , ובאותו רגע עלו לי שאלות לראש, למה בדיוק היא התכוונה...

"למה אהבת?! אני עדין אוהבת אותו" אמרתי בנסיון להבין מביטה בה כלא מבינה

"כי זה לא הכי נכון שבעולם לומר אוהבת על מישהו שכבר איננו" אמרה אליס לוקחת נשימה עמוקה

"מה?! מה זאות אומרת?!" עלו לי לפחות 100 מחשבות באותה שניה ואני כרגיל בנסיון להרגיע את עצמי העדפתי את האופציות ההכי פחות גרועות, הלב שלי פעם במהירות ולא רציתי להקשיב למה שיש להן לענות לי אבל אין לי ברירה

"מה את לא ידועת עדין?!" שאלה אליס מביטה בי עם מבט של מובן מאליו

"יודעת מה?!" שאלתי  עם עינים פעורות עד למעלה...."טוב אז שבי קודם" אמרה אמי, התיישבתי עלספסל וכבר לא היתה לי הרגשה טובה בכלל , כבר הבנתי מה קרה אבל עד השניה הארחונה לא רציתי להאמין

"לאון, כ"כ אהב אותך! את לא מאמינה עד כמה , הוא לא יכל ליסבול ליהיות בלעדיך,ולחיות עם העובדה הזואת, הוא כתב פטק שהיה אמור לעבור אליך,אבל בגלל המצב שלך פחדו שתעשי שטויות ולא הביאו לך..."סיפרה אמי והוציאה מהתיק שלה דף קטן בצורת לב ...

לקחתי את הדף היה לו את הריח של לאון ,הוא היה יפה ומקושט התחלתי לקרוא

"אנה, אני מקווה שאת תקראי את המכתב הזה, רציתי שתדעי שאני ממש אוהב אותך, ואני לא יכול לחיות בלעדיך! את כ"כ חשובה לי, העובדה שאני לא יכול ליהיות אתך יותר,העובדה שחודשיים אני אפילו מרחוק לא ירא אותך פשוט אוכלת אותי מבפנים, אם את אוהבת אותי כמו ושאני אוהב אותך...את תביני אותי....ותביני עד כמה זה בילתי ניסבל,ואם את אוהבת אותי עד כדי הסבל הזה אז אני רוצה לבקש ממך משהו....

רציתי לבקש ממך תמשיכי לחיות תוכיחי לכולם שאת לא מה שחושבים עליך, שאת לא פושעת.

שאת בנאדם טוב ...תגדלי תהי יפה ומאושרת כמו שהייתי כשהכרתי אותך , אל תהרסי את החיים שלך בגללי....

תמצאי את אהבת חייך כי אם הגורל החליט שזה מה שיקרה לי ...זה סימן שאני לא אהבת חייך

כי עובדה שאת עדין חייה ובלעדיי... בבקשה אל תמותי ותעשי הכל כדי להילחם על החיים שלך

שתספיקי לחיות חיים שלמים כמו כל בנאדם...עם חיוכים,אהבה,שימחה, לפעמים דמעות, מריבות

והכי חשוב משפחה...ובבקשה תזכרי אותי ואת המילים שלי !שלך באהבה לאון...

ותבואי פעם בשנה בתאריך הזה ..לקבר שלי"

כל המילים האלה כל מה שקראתי עדין לא האמנתי עד המילים האחרונות המילים " לקבר שלי"

אז כבר היתי בטוחה אז קפא לי הלב באותו רגע הרגשתי משהו שאי אפשר לתאר

הרגשתי כאילו אני יושבת על פצצה שהיתפוצצה , תוך שניה, שניה אחת שרק קראתי את המילים

העיינים שלי היתמלאו בדמעות... דחפתי את המיכתב לכיס והתחלתי לרוץ בלי לדעת אפילו לאן אני רצה

רצתי שמעתי מרחוק את אמי ואליס קוראות לי הם ניסו להשיג אותי אבל רצתי כמו משוגעת ...

רצתי כמעט נידרסתי מלא מכוניות צפרו לי רצתי לפחות חצי שעה לא יודעת מאפה בא לי הכח

רצתי לבית של לאון באתי לדלת התחלתי לדפוק לצלצל ולצעוק צעקתי שעה שלמה " לאון תפתח זואת אני אנה"

"בבקשה תיפתח אני מקווה שלא מאוחר מידי לאון אל תעשה את זה אני אוהבת אותך ועכשיו אני כבר יכולה ליהיות איתך אני חופשיה בבקשההההה" צרחית ובכיתי כמו משוגעת עד שהדלת של השכנים ניפתחה ויצא

אוולין השכנה הזקנה והנחמדה של לאון "אנה אין טעם הוא לא ישמע אותך, ואף אחד לא גר פה כבר הדירה הזואת למכירה בואי תיכנסי אני אסביר לך" היא אמרה לי בזמן שאני מזילה דמעות ומזיזה את הראש

בניסיון לומר לא ...זה לא קרה...אני לא מאמינה!, ניכנסתי לבית שלה התיישבתי על הספת עור השחורה שהל היא הביאה לי כוס מים

"תקשיבי אנה ,לאון כבר לא פה ...הוא התאבד.. לפני חודש בערך והמישפחה שלו מהמשבר פשטה רגל והם עברו דירה" היא אמרה בזמן שליטפה אותי ואני עוד יותר בכיתי כל האיפור שלי היה מרוח על כל הפנים

עדין לא האמנתי למראות שזה האמת עדין היתי בטוחה שמותחים אותי שעוד דקה לאון יקפוץ מאחורי הספה

ויגיד שהוא עבד עלי שהוא רצה להפתיע אותי וליראות כמה שאכפת לי ממנו...

"אבל איך,למה זה לא יכול ליהיות למה לא אמרו לי על זה, איך זה שאני האחרונה שיודעת על זה?" שאלתי , כל כך הרבה דברים לא היו ברורים לי

"כי את הסיבה למוות שלו... והיית במשבר ופחדו שתתאבדי אחריו אני מקווה שקיבלת את המכתב שלו" היא אמרה בעוד לוקחת ממני את כוס המים הריקה ומניחה על השולחן

"כן אני לא יודעת מה אני יעשה באמת שלא יודעת כ"כ רע לי אני לא יכולה בלעדיו או לפחות שהיתי בלעדיו אבל היתי יודעת שהוא חיי בבקשה תגידי לי שזה לא נכון אני כ"כ שונאת את החיים שלי הכל אצלי כ"כ רע בחיים למה למה?!?" צרחתי ובכיתי על כל הדירה

"סליחה אנושקה אבל זה נכון" היא חיבקה אותי "אם את רוצה אני אקח אותך לקבר שלו" היא ניסתה לנחם אותי

הסכמתי קבענו ללכת מחר בבוקר , רצתי הביתה היסתגרתי בחדר בוכה ללא הפסקה...

"אנה מה עכשיו קרה" אמא ניכנסה חדר

"הוא מת! והכל ביגללי הכל" צעקתי אל תוך הכרית לא מרימה את הראש "מי מת?!" אמא נלחצה ניגשת אלי במהירות "לאון הוא התאבד תקראי" הושטתי לה את המכתב

"אוי מתוקה זה נורא ... רק בבקשה תקשיבי למה שהוא כתב לך ...אל תעשי שטויות" היא חיבקה אותי

"מחר בבוקר אני ואוולין הולכות לקבר שלו תני לי ליהיות לבד" ביקשתי והיא עשהכדברי יוצאת מהחדר מותירה אותי לבדי

ישבתי וכתבתי מכתב שרציתי לשים לו על הקבר במכתב היה כתוב

"לאון ,למה עשית את זה? אני יודעת שאת המכתב אתה לא תקרא אבל לפחות אני יהיה בטוחה שאמרתי לך כל מה שכ"כ היתי רוצה שתדע.. אני אהובת אותך יותר מכולם אתה האהבה האמיתי והיחידה שלי

אני לא יודעת איך אני אוכל לחיות בלעדיך ולקיים את מה שביקשת ממני באמת שלא יודעת למה עשית לי את זה

אם כ"כ אהבת אותי למה עשית לי את זה? גם ככה רע לי וקשה לי בחיים...

אם אהבת אותי אתה היית אמור לדעת שהדבר שהכי חשוב לי זה אתה ושאני לא יכולה בלעדיך...

טוב לחיות ולא ליהיות עם מי שאוהבים ולדעת שהוא חיי זה הרבה יותר כואב מאשר לדעת שהוא מת

כי כשה הוא חיי עדין יש תקווה שהוא יחזור כשהוא מת.. יודעים ב100% שהוא לא יחזור

וביגלל זה פחות סובלים ולא חיים עם תיקווה שמכאיבה יותר ויותר!

אני רק רוצה שתישמור עלי משם מלמעלה ... אם אתה רוצה שאני אעשה הכל בישביל החיים שלי

תישמור עלי תיהיה המלאך השומר שלי להתראות אתה תמיד תיהיה חסר וזוכר במכתב שלך כתבת לי שעובדה שאני חייה בלעדיך? תאורתית כן אבל אני כבר לא חייה" זה המיכתב ששמתי לו ביחד עם זר ענק של פרחים שקניתי בכל הכסף שנישאר לי מחיסכון + פסל קטן של זוג מאוהבים על הקבר ועמדתי בכיתי מעל

הקבר שלו שעה שלמה והדלקתי נר ..."לאון ... תגיד לי ... איך אני אמורה להמשיך בלעדיך? ואתה האהבה האמיתית שלי ... איך אוכל שוב להיות מאושרת?" מלמלתיבין הדמעות לאחר שקראתי בפעם ה100 את המכתב שלו.

 אוולין הצליחה רק אחרי שעה להוציא אותי משם כדי ללכת הביתה

לא לא רציתי שוב להיפרד ממנו אני כרגע נמצאת לידו כ"כ קרוב למראות שהוא רק גופה שמונחת לידי באדמה

לא מאמינה שלא היתי אפילו בהלוויה שלו...

בערב החלטי לצאת ללכת לשבת לבד ליד הים ואז...