חלק ד':

קרה משהו מוזר , השעה היתה די מאוחרת אמא שלי לא בידיוק

ידע שיצאתי , היתי מתחת לבית פתאום שמעתי קולות מוזרים,

ואז הסתובבתי וראיתי  2 גברים שנראו מוזר והתלבשו מוזר

הם באו ליכוון שלי ,נורא פחדתי התחלתי ללכת מהר ,לא יודעת לאן הלכתי , כבר לא התחשק לי לטייל בחוץ התחלתי לפחד והם היו בכיוון הכניסה לבית ולא יכולתי לחזור הביתה , הגברתי ממש את מהירות ההליכה שלי הלכתי לכיוון הבית של אוולין, הם גם הגבירו את המהירות קלטתי שהם הולכים אחרי , התחלתי לרוץ , גם הם , רצתי בשיא המהירות והם השיגו אותי ותפסו אותי

"די תעזבו אותי מה אתם רוצים" התחלתי לבכות ולצרוח , "סתמי ת'פה או שאני עכשיו הורג אותך" אמר אחד מהם ברגע שהכניס לי סתירה ישר לפנים , הישתתקתי , כימעט משתינה מרוב פחד היתי כולי חיוורת והדופק שלי היה משוגע , מה עוד פעם קורה לי נימאס!

הם לקחו אותי , הם קשרו את הפה שלי, את הידים, הרגליים , והכניסו לבגז' של מכונית לבנה ישנה, נסענו כחצי שעה אם לא יותר , הגענו ליציא מהעיר ליד פסי הרכבת הישנים , היתה שם תחנת רכבת ישנה ומיבנה נטוש , הם הכניסו אותי לשם , זרקו אותי על הרצפה

"זהו שנהרוג אותה? , בטח לא ימצאו אותה פה הרבה זמן" אחד שאל את השני זה ששאל הוא היה גבוה , בערך בסביבות גיל ה30

היו לו עינים שחורות מפחידות , מין סנטר שמתחלק ל2 והמון זיפים על הפנים והשיער היה קצר וחום והיה לו קעקוע של נמר על הזרוע,

השני היה די נמוך, שמנמן עם קרחת

"עזוב להרוג , היא כזואת יפה בוא נהנה איתה קצת ונשחרר" ענה השמן

"אבל שילמו לנו כדי שנהרוג אותה " היתעקש השני , הם התווכחו ככה שעה ואז...

"שמעי אנה קרואים לך נכון?" שאל אחד מהמם , הינהנתי עם הראש בלי לדעת מאפה הם יודעים את השם שלי

"אם את רוצה לחיות את לא הולכת לספר מילה על היום , אנחנו רוצחים סדרתיים משלמים לנו כסף על רצח , ביקשו מאתנו לרצוח אותך , לביטחון המבקשים לא נספר לך מי שלח אותנו זה קשור למשהו שגרמת בעבר , תיבחרי שנשחק בך קצת ותשתחררי ולא תספרי מילה או שנהרוג אותך עכשיו" הגבוההציבלי תנאים  והוריד לי את הכיסוי מהפה

"אני , רוצה לחיות...בבקשה תשחררו אותי" אמרתי בקול שקט, מבוהל ובוכה , " נשחרר אחרי שנשחק בך" ענה השמן, מה שקרה לי באותו ערב אני לא רוצה לדבר על זה , אחרי זה הם שיחררו אותי , ברחתי משם

כולי בוכה מפוחדת אני לא ידועת מה לעשות עשכיו , החיים שלי זה סיוט , שלא ניגמר! רצתי משם ,לא ממש ידעתי את הדרך הביתה זה מרחק של בערב שעתים הליכה, בסופו של דבר חזרתי ב6 לפנות בוקר הבית, שם חיכתה לי אמא בוכה ומשטרה, חשבתי ששוב קרה משהו,

"אנה! אפה הית כמעט קיבלתי התקף לב ביגללך" צעקה אמא בין הדמעות, למראות שהמשטרה פה , פחדת ישיהרגו אותי לא סיפרתי כלום אמרתי לה שהיתי ליד הים שהיה לי ממש רע וביקשי סליחה , היסתגרתי ובכיתי בחדר , ואמא שלי הבכינה בכך שהיתי כולי מלאה דם ,שריטות , והיה לי סימן אדום של יד על הפנים , "אנה מה קרה לך מי הרבץי לך ?!"

"אמא , תקשבי זה....ממ..זה רק ..." לא היה לי מה לומר ... " זואת חברה של אלן , הלכנו מכות היא עדין לא סלחה לי על אלן זה באמת שום דבר " אמרתי לה בתקווה שתאמין .

"אנה! כמה פעמים אמרתי לך לא ללכת מכות , את זוכרת במה זה ניגמר עם אלן?! את רוצה שוב אותו סיפור?!" היא שאלה עם טון עצבני "סליחה אמא היא הרביצה לי אני הגנתי על עצמי " אמרתי והלכתי לישון , אני לא מאמינה מילדה שקטה , רגילה וחמודה , למה הפכתי?! עבריינית! , פושעת!

עושה בעיות , שאין לה חברים וכולם שונאים אותה ומשוטטת ברחובות בשעות הלילה , והיתה במאסר בית , אני לא יכולה להאמין שזואת אני ,

יום למחראת קמתי והלכתי שוב לבה"ס שלי , לפגוש את אמי ואליס , לספר להן מה קרה לי , כשבאתי לבה"ס בידיוק כל השכבה סיימה ללמוד הם יצאו כולם , פתאום כולם התחילו לצעוק "הינה אנה , הדבעית שבגללה לאון התאבד " אני עמדתי כולי מושפלת לרגע הרגשתי כאילו אני נופלת לתוך בור עמוק , הם כולם באו התחילו לדחוף אותי , להביא לי סתירות ואגרופים וניסיתי להתנגד אבל  הם היו רבים ממני , מצאתי את עצמי על הריצפה , הם בועטים בי ואני כבר לא יכולה לזוז מרוב כאב , פתאום סגרתי לאט לאט את העיינים, אני לא רוצה למות! בבקשה! למה כל זה מגיע לי?! "אני לא רוצה למות!" צרחתי ברגע שראיתי את עצמי שוכבת על המיטה , ואמא עומדת לידי "מתוקה?! מה קרה לך? בוקר צריך ללכת לבה"ס " היא אמרה , לא הצלחתי להבין מה קרה , יכול ליהיות שזה היה רק חלום?! ויכול ליהיות זה קרה באמת? אבל זה היה כ"כ אמיתי , קפצתי והיסתכלתי על התאריך , והתאריך היה 5.3.08

(תיזכרות למי שלא זוכר, אנה הלכה לישון ב4.3.08 והיתעוררה ב4.1.08 תאריך שהיה לפני חודשיים )

זה כ"כ הזוי ,אין מצב שזה היה חלום , אני בטוחה שזה לא היה חלום אני בטוחה שחזרתי לעבר וחייתי את החיים איך שהם היו אם המישאלה שלי היתה מיתגשמת, המשאלה של לתקן את הטעות הגדולה שלי עם לאון , אף אחד לא יאמין לי , טוב אני כ"כ מאושרת , שכל זה לא קרה באמת , שאני חייה ,שאני לא פושעת, שלאון חיי ושלא אנסו אותי!

קמתי הלכתי מהתארגן לבה"ס והחיים המשיכו כרגיל הגעתי לבה"ס מאושרת ושמחה מהחיים , כולם שמו לב לשינוי שעברתי ואמרו שאני שמחה פתאום. זהו זה בעצם הדבר שגרם לי לשנות את הגישה לחיים ועכשיו השעה 23.58 עוד 2 דקות אני בת 18 , ואתם בטח שואלים מה קרה ללאון אחרי זה , ההורים שלו גילו שהוא השתמש בסמים ושהכל ביגלל אלן , הם הכניסו אותו למוסד גמילה ודרשו צו הרחקה של אלן מהעיר שלנו , לאון הישתקם הוא חזר לעצמו , אחרי זה הוא בא אלי הוא שוב רצה לחזור אלי הוא הבין שהוא טעה שאלן הכריחה אותו בכח ליהיות איתה , ועכשיו הוא נימצא כאן לידי , אנחנו עוד 2 דקות חוגגים את יום ההולדת ה18 שלי , אני ,לאון ,אמי ואליס ואני כ"כ מאושרת מאז החלום , הכל היה אצלי בחיים טוב ,כי התחלתי לאהוב את החיים והיתי שמחה ומאושרת על כל שניה שבה אני חייה ונושמת , אני ולאון כבר שנה וחצי ביחד מקווה שזה ישרא לנצח ואתם , תנצלו כל שניה בחיים כי כל שניה שעוברת לעולם לא תחזור וכל דבר שנארה לכם כמובן מאיליו .. תאמינו שברגע שלא יהיה לכם אותו אתם כ"כ תיצטערו שלא הערכתם אותו אז "יום הולדת שמח לי ולכל מי שחוגג "

הסוף!