ז-ה נוצר בשביל לגלות טעויות, בשביל להראות לעצמי בעתיד

מה המשבר זהות הזה שווה

ומה אני עושה.

אני האיש באוטובוס, האיש שהלך לידך ברחוב וחשבת שהרגשת משהו,

האיש בחנות התקליטים.

לפעמים בא לי להיות, אבל כבר עכשיו הקיום שלי מוטל בספק.

מבטים רחוקים לעבר הקיר החשוף,

אומד מרחקים שלא קיימים,

זה הכל בראש שלי

אז מה אני עושה?

הרופא אמר לי שזה בריא לנהל ז'ורנל, אז הנה אני.

הזמן שלי נזיל בצורה לא נעימה, אני מוצא את עצמי שוכב פרקדן, בוהה בקירות ובעיטורי-כבוד שרכשתי עם הזמן

אולי מסיבה כלשהי רציתי להכניס אור מכיוון לא צפוי

אבל היה חסום, ושלא תגידו שלא ניסיתי.

אז אני מוצא את הזמן שלי כנזיל מדי, אני מתמלא בחוסר עשייה ודחייה

חשבתי שיהיה אחרת, אבל הרוקי צדק-

מצבים כאלה חולפים ונדירים. וזאת הייתה הטעות שלי, שלא ידעתי את זה עד עכשיו

שנתיים מאוחר מדי.

אני מתחרט על כמה דברים, אבל אני לא אדם שמתחרט.

אני שולח רמזים הפוכים

וזה לא מקרב אותי למטרות שלי.

בכלל.