בא לי לחזור להיות ילדה קטנה.

בא לי לחזור להיות תמימה,

לשאול שאלות טיפשיות על החיים.

בא לי להתפוצץ מצחוק בלי שום סיבה,

ולצרוח חזק חזק כשכואב.

בא לי לחזור לבטוח באנשים שהכרתי לפני דקה וחצי,

ולהיות בטוחה שמעכשיו זה לתמיד.

בא לי להעיף את כל הדאגות מהלב,

מתוך ידיעה שתמיד יהיה מי שישמור ויגן עליי מכל דבר.

בא לי לצאת מהבית כל בוקר, לבהות בשמיים,

ולהתרגש מהעולם כאילו זאת הפעם הראשונה שאני רואה אותו.

בא לי לחזור להינות מכל יום שעובר,

לחזור לאהוב את החיים מתוך מחשבה שזאת המתנה הכי טובה שקיבלתי.

                                                                 "immature"

                                                             is just a word used

                                                            by people that don't

                                                          know how to have fun

זה מה שאני, עשויה מפגמים.

אני פשוט שונאת את איך שאני נראית!

אין שום דבר טוב בי. כלום.

כל כולי זה רק פגמים ומומים.

אני גם כ"כ לא מתאימה למגמת מחול שזה כבר מצחיק.

ובאמת שאני אוהבת לרקוד.

לא הייתי מקדישה לזה כ"כ הרבה אם זה לא היה ככה...

קשה להודות שמשהו שהוא חלק כ"כ גדול מהחיים שלך, פשוט לא נועד לך.

או שאת לא נועדת לו...

אוף! נמאס לי.

כבר הייתה תקופה ששקעתי עמוק בעניין. עמוק מידי.

כן, הצלחתי לצאת מזה. אבל ממש לא לגמריי, הלוואי והייתי יכולה להשאיר הכל מאחור..

להבין שלפחות חלק מהדברים האלה לא נכונים.. אבל אי אפשר, כי מציאות אי אפשר לשנות.

באמת שנמאס כבר לחיות בהרגשה הזאת.