עצם המחשבה שבנאדם עוזב מרתיעה אותי. כי הוא לא באמת עוזב, הוא עדיין חיי, פשוט לא בטריטוריה שאתה רגיל לראות אותו ושהוא לוקח חלק כזה או אחר בחיים שלך.

השיחות איתך תמיד גורמות לי לחשוב. במיוחד שיחות על.. מהות האדם.יש תשובות שאמנם אף פעם לא נדע את התשובה עליהן, כמו למשל מה קורה לנשמה אחרי שהבנאדם נפתר, או מהי נשמה בכלל.. אבל תמיד מעניין לערוך איתך דיונים כאלה, כי כל אחת עם הדעה שלה מנסה להסביר לשניה, או לפחות לנסות, מה היא חושבת.

המחשבות האלה כל הזמן רצות לי בראש.

יש משפט שאומר 'מחשבה בוראת מציאות קיימת', ואם עד היום הייתי זקוקה להוכחה ממשית כדי להאמין במשפט הזה, את הוכחת לי אותו.

יהיו חסרים לי הדיבורים האלה איתך. לפעמים כיף לצאת מהעולם האינטרסנטי והקר הזה ולשבת אצלך בחדר, שנותן תחושה שהזמן עוצר מלכת ופשוט לדבר.

וטוב לי.

כי אני אוהבת לדבר עם אנשים מבוגרים ממני בכמה שנים טובות ובאמת להחכים מהם וללמוד, ולהרגיש שהם מדברים איתי בגובה העיניים.

ואני אוהבת את העובדה שאני עושה מה שאני אוהבת ואין לי חרטות.

אני אוהבת שאני יכולה להיות פתוחה איתך כי אתה קוסם לי ואיך שבמילה אחת אתה יכול להפוך לי את כל היום. ואתה תמיד סולח כי אתה יודע שאני לא באמת התכוונתי לפגוע, יש מסביבי אילוצים. אילו הייתי בוחרת לי מישהו לחיים, הייתי רוצה שהוא יהיה כמוך. האם זה אפשרי בכלל להיקשר ככה למישהו שבחיים אחרים הסיכוי שהיית פוגש אותו הוא אפסי לחלוטין? יכול להיות שזוהי הסיבה. ואני מתגעגעת לימים שהייתי יכולה לשבת איתך בחוץ ולדבר על אתמול בערב ומה שקרה בו. הלוואי ו.. זה היה יכול להיות שונה..

W'ere talking about a Revolution