הצלע השלישית

זה היה לקרת סוף ההפסקה הגדולה.
הלכתי מחדר המורים לכיוון החצר. חשבתי אולי אפגוש שם חברים שלי.
חלפתי על פני כמה שביעיסטיות שישבו על ספספל, ואחת מהן החזיקה את המחזה "המלט" של שייקספיר.
הסתכלתי עליהן, ועל המחזה, ונורא רציתי להצטרף אבל לא היה לי את האומץ, וגם לא היה לי בדיוק מה להגיד.
המשכתי ללכת וראיתי שאף אחד מהחברים שלי לא בחצר.
הסתובבתי והתכוונתי ללכת חזרה לכיוון בניין בית הספר.
שוב ראיתי את הבנות.
חשבתי לרגע, מה כבר יכול לקרות? מה הגרוע שיקרה?
לא אצליח לפתח שיחה? אראה מטומטם? אז מה?

"בעיות עם 'המלט'?" שאלתי.
היה נדמה לי שהן הובכו מעט מהשאלה.
"איפה נמצא המונולוג של 'להיות או לא להיות?'"
"אממ... אפשר שניה להסתכל?"
הנערה הבלונדינית המטולטלת שהחזיקה את הספר הגישה לי אותו.
חיפשתי בתחילת המחזה. ניסיתי להיזכר באיזה מערכה הקטע הופיע?
ראשונה? שניה? שלישית אולי?
"תביא לי". הפעם הייתה זו הנערה השטנית בעלת השיער החלק שלקחה מידי את המחזה.
"בוא שב איתנו" אמרה הנערה בעלת הקשת בשיער. "הנה, אנחנו ניבחן אתכן כמו אודישן." המשיכה.
"איך קוראים לך?" שאלה הנערה בעלת השיער השחור שישבה מרוחקת ממני על הספספל.
"***".
"אהה... זה אתה שתמיד נכנס אלינו לשיעורי תיאטרון ולא ידענו מי אתה...." אמרה הנערה עם הקשת.
"כן זה אני... " צחקתי. "אז את הולכת להקריא את המונולוג?"
"להיות, או לא להיות? הנה השאלה" הנערה עם השיער הבלונדיני התחילה אבל ישר עצרה את עצמה.
"איך את מתכוונת לעבור את הבגרות שלך בתיאטרון, אם אפילו לפנינו את לא יכול לעשות את זה?" צחקתי שוב.
"אפשר לרגע?" היא הגישה לי את הספר.
"להיות או לא להיות? הנה השאלה:
מה נעלה יותר - לשאת בארך-רוח
חצי גורל אכזר, אבני מרגמותיו," הוספתי תנועת יד תיאטרלית.
"עם יותר רגש!" הפצירה בי הנערה עם הקשת.
"או אם חמוש לצאת מול ים היסורים,
למרד, וקץ לשים להם? למות: לישון,
ולא יותר"

צלצול פעמון בית הספר נשמע.
החזרתי להן את הספר.

"אני צריך ללכת שיהיה לכן בהצלחה! נתראה...."
"ביי ביי..."

זה אומנם קרה במציאות, אבל בדמיון שלי זה עוד התפתח למיליון כיוונים!
אני בתקופה שאני רוצה חברה.
אני רוצה אהבה. אני רוצה מישהי לאהוב.
אני רוצה לחלוק את האהבה שלי עם מישהי, שתהיה אינטליגנטית ושיהיה לי על מה לדבר איתה (כמו על "המלט"

לדוגמא), ושתהיה עמוקה, ומעניינת, ובעלת לב טוב, ושתהיה כימיה, וגם משיכה.

הלוואי והייתי יודע להתחיל טוב יותר.
הלוואי והייתי יודע איך להמשיך מפה...
ואם אני אראה אחת מהן במסדרון, מה אני אומר?

אולי אני אוסיף לפייסבוק? אני לא זוכר בדיוק את השמות שלהן....

או מרץ יקר,
כשאתה בא, ומביא איתך את האביב,
אל תשכח להביא לי אהבה. אבל שתהיה מוצלחת!
כי תמיד זאת התקופה שהדברים האלה מתחילים.
וכמו שהיה לפני שנה, החיים הם מעגליים (או ספרליים, או בורגיים).

"כי הנה אם צנועה את וגם יפה, אל יהא לצניעות דבר עם יופיך."
"היש, נסיך, ליופי זיווג נאה יותר מן הצניעות?"