הייתה לנו עכשיו שיחה בטלפון.
הלך נורא.
אני כולי מתבלבל, וכל המילים נעלמות לי מהראש.
אני לא מוצא שום דבר להגיד.
השתיקה משתררת, והוא מנסה לכפות, אבל אני פשוט לא מצליח לצאת מהשוק הזה.
"טוב אז נראה לי אני אלך לישון עכשיו"
אמרתי את זה בשעה 22:00...
ואז עלה לי.
"איזה מוזיקה את אוהב לשמוע?"
"כמה אחים יש לך?"
"כמה זמן אתה כבר גר כאן?"
"מה תאריך הלידה שלך?"
"יש לך חיות?"
"מאיפה אתה מכיר את....?"
אבל זה היה כבר מאוחר מדי...
אידיוט! אידיוט! אידיוט!
למה כשאני כל כך מנסה הכל בורח?
הוא בטח חושב עכשיו שאני ממש מטומטם ומשעמם.
ושאין מה לדבר איתי, וזה מעיק...
אבל יש לי כל כך הרבה מה לומר!
אני פשוט מפחד שאני אשעמם בחפירות שלי, אז אני מרסן את עצמי.
וזה מה שקורה בסוף!
אני מקווה שעוד תהיה לי הזדמנות להוכיח את עצמי.
ואני מקווה אפילו יותר שאם ההזדמנות הזאת תינתן, אני באמת אצליח!
הולך לישון במצב רוח הרבה פחות טוב מאתמול....
אני אוהב את החיים.
לא משעמם לרגע....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
