הצלע השלישית

באותו ערב, כשסיימתי לכתוב את הפוסט, עוד יצא לנו לדבר.
הייתה דווקא שיחה טובה. הוא לא כעס שהערתי אותו, והוא גם ככה התעורר יותר מאוחר.
השיחה זרמה והכל...

ואחרי השיחה הזאת התחיל לי סוף שבוע אחר.
כאילו נשעבתי לתוך מערבולת בזמן היישר לשנה שעברה.

החבר לשעבר רצה להיפגש באותו סוף שבוע.
אני כמובן הסכמתי בשמחה.

אותו ערב יצאתי למסיבה של איזה חבר.
והלכתי משם די מוקדם. ב23:00 בערך.
לא היה לי כל כך נעים, וכולם עוד נשארו,
אבל רציתי לראות אותו.

הוא אסף אותי לא רחוק משם.
והכל חזר פתאום.
הוא נישק אותי בלחי כשנכנסתי לאוטו.
נסענו משם לחניה שבקצה הרחוב שלי.
איפה שתמיד היינו יושבים בחושך באוטו שלו.

דיברנו קצת, ונשענו אחד על השני.
הוא אמר שבאמת היה לו קשה בתקופה האחרונה.
ורק בגלל שהזמנתי אותו לבגרות שלי בתיאטרון הוא רצה לבוא עכשיו.
כי הוא באמת היה צריך את הזמן הזה איתי.

ישבנו שעה ארוכה באוטו וכמעט נרדמנו.
לבסוף הוא בא אלי הביתה בשקט, ונכנסנו למיטה שלי.
ממש כמו פעם: אותה התגנבות, אותו המגע, אותו הפחד...

התחבקנו והתמזמנו.
וכל מה שהיה לי זה רק קונדום אחד ששמרתי עוד מהתקופה
שלפני שעשינו בדיקות. הוא צחק עלי בגלל זה.
כי אני תמיד שומר אותו בארנק - להגנה...

היה סקס ממש כמו פעם.
(אחרי כמעט 10 חודשים שלא עשיתי, וגם אז זה היה איתו)
והוא נשאר לישון. אותו חיבוק שכל כך התגעגעתי אליו.
אותה ההגנה החמימה העוטפת הזאת.
(אפילו שאלה לא אותן הידיים בדיוק ;)

וב6 בבוקר קמנו, והברחתי אותו מחוץ לבית.
ואחרי זה תירצתי סיפור להורים שלי על למה הייתי
ער בשעה ההיא.

איך פתאום נפלתי לתוך מערבולת זמן.
כמה מוזר...
וכמה זה היה נעים...

אני רק ממש מקווה שמצבו ישתפר מעכשיו...

שהוא יצליח לעמוד על הרגליים.

ובקשר לבחור השני,
עוד דיברתי איתו באותה שבת.
ובאמת שסתם נלחצתי...

ותודה לכל מי שהיה שם כדי לתמוך...

ולגבי ההמשך,
אני ממש לא יודע...