הצלע השלישית

אז אתם בטח מבינים כבר איך זה נגמר עם ההוא.

לפחות הוא היה הגון וישר מספיק כדי להגיד בזמן שלא מתאים לו.

ועדיף ככה.

כתבתי סיפור.

ההשראה בא אלי כשישבתי בזמן משמרת לילה ארוכה בארומה.

כתבתי את הרעיון על פיסת נייר של קבלה.

הוא התבשל אצלי קצת וסוף סוף הוא יצא.

הוא די מעתיק את אתגר קרת,

אבל נקרא לזה "מחווה ספרותית".

מקווה שתהנו...

מוות

"אין סיכוי! הוא חזר?"
"כן, אני אומר לך שכן!"
"אתה בטוח שזה הוא?"
"אני אומר לך, ראיתי אותו במו עיניי. לא עלה בדעתי שאראה אותו עוד. לא אחרי איך שזה נגמר פעם קודמת."
אחרי המילים האלה מתן ידע שהוא חייב לקחת עוד לגימה מהבירה שלו.
אסף כבר הכיר את המבטים האלה. הספקות שעלו על פני מתן לא התקבלו בעין יפה.
"אתה עדיין לא מאמין לי הא?"
"תקשיב, אני מכיר את התחום הזה טוב מאד. גם אני הרגתי לא מעט אנשים. אבל שאותו בנאדם יפנה ישר אליך, על זה לא שמעתי."

אסף החליט שגם לו לא תזיק עוד לגימה. היה רגע של שקט ואז הוא החליט לשאול:
"מתת פעם?"
"פעם אחת. זה לא היה רציני. איזה זונה אחת הרעילה לי את המשקה. אבל אחרי זה קמתי כמו גדול. ואתה?"
"אני כבר הספקתי למות כמה פעמים בחיים שלי."
"נכון, אני זוכר שהכרנו בדיוק חזרת לחיים. מתי זה היה? לפני תחילת הקורס לא?"
"כן. אפילו המוות לא הציל אותי מהצבא."

"אז אתה בטוח שהוא חזר?" מתן המשיך להתעקש.
"אני אומר לך שכן. אני לא יודע מה לעשות? להרוג אותו שוב? זה יעזור בכלל?"
"תתאבד."
"כאילו שזה יעזור."
"הוא אמר מה הוא רוצה? למה הוא חזר? משהו?"
"שום דבר. לא הוציא מילה מהפה. הוא פשוט ניגש אלי ברחוב ועמד מולי. בהה בי ושתק. אנשים הלכו מסביבנו ואני פשוט הייתי בשוק. עד שבסוף הוא הסתובב והלך."
"שמע, קרה לי פעם שהרגתי איזה אחת, והיא פשוט לא הסכימה למות. הייתי צריך לכרות לה את הראש בסוף. אבל על מקרה של מת שחוזר ישר אליך.... יש דברים מוזרים בעולם הזה. איך הרגת אותו בכלל?"
"זה היה די מלוכלך. תקעתי לו אולר בבטן וחתכתי את כל האיברים הפנימיים. השארתי אותו לדמם שם עד שהוא מת. לקח לי שעות להוריד את כל הדם מהידיים."
כוסות הבירה הגדולות של שנייהם כבר היו ריקות.
"תקשיב לי, אם אתה רואה אותו שוב, תנסה לגעת בו, תראה אם הוא אמיתי. אולי אתה סתם מדמיין או משהו. תנסה לדבר איתו."
"אני אשמח לא לראות יותר את הפנים שלו. גם לא בדמיון שלי."

על יד הכניסה לבאר הם נפרדו בלחיצת יד.
מתן החזיק לעוד שניה את ידו של אסף ואמר: "שמור על עצמך כן? אין לי כוח ללכת לעוד לוויות עכשיו."
"אני אשתדל. אבל באמת נראה לי שאני משתגע."
"יאללה ביי אחי"
"ביי"

הם נפרדו ואסף החל ללכת לכיוון דירתו.
הרחובות היו ריקים בשעה המאוחרת הזאת של הלילה.
'יכול להיות שבאמת דמיינתי?'
המחשבה הזאת הטרידה אותו מאד.

הוא הגיע לבניין וטיפס במדרגות לקומה השלישית.
הוא פתח את הדלת ושם את המפתחות במקום.
השעות האלה לא תמיד התאימו לאסף.
הוא צחצח את שיניו והלך לחדר השינה.
על אף שהיה עייף וטשוש, הבעיק בו פרץ של אנדרנלין כשגילה להפתעתו הרבה, כי חדר השינה שלו לא היה ריק.
מנורת הלילה שעל יד מיטתו הייתה דלוקה, ובמיטה שכבה גופה של אדם צעיר שיש לו חור ענק בבטן, ואפשר לראות כי חלק מהאיברים הפנימיים שלו חסרים.
עיני הגופה היו פקוחות.

אסף קפץ ונבהל כשראה זאת.
"מה אתה עושה פה?! איך נכנסת?! מה אתה עושה בחיים שלי?!"
"ככה אומרים שלום?"
אסף הבחין פתאום כי הצד בו שכבה הגופה היו מרוח בדם.
"אתה לא חושב שזאת חוצפה מצדך? הבנאדם מת, חוזר במיוחד בשבילך לחיים וככה אתה מקבל אותו?"
"מה לעזאזל אתה רוצה ממני?! לא מספיק לך שהרגתי אותך פעם אחת? אני יכול לעשות את זה שוב!"

הגופה צחקה. היה ניתן לראות את הריאות זזות בצחקוק.
"שמע, אני לא מתכוון להיות פה הרבה זמן. לא רציתי להבהיל אותך, וכשראיתי אותך ברחוב אז ידעתי שלא יהיה אפשר לדבר איתך בין כל האנשים שם."
"מה אתה רוצה?"
"רק רציתי לומר לך שמאד נעלבתי מאיך שהרגת אותי. מילא להרוג אבל למה באכזריות? למה בכזה פרץ זעם? אפשר לעשות את זה יפה. היית יכול לחנוק אותי. האמת, ככה הייתי מעדיף שזה יהיה. לדעתי זה הרבה יותר הולם."
"איך אני בכלל יכול לראות אותך? בחיים שלי לא קרה לי שראיתי מישהו שהרג אותי, או שנתקלתי במישהו שהרגתי."
"יש יוצאים מן הכלל. ותאמין לי, זאת הפעם השלישית בערך שאני מת ואף פעם לא מתרגלים לזה."
"כן, אתה יודע שאני מכיר את זה."
"אתה יודע, מילא להרוג, ומילא עם אולר, אבל דווקא אותו אולר שאני נתתי לך? אותו אחד שיהיה לך להגנה עצמית."
"וזה בדיוק מה שעשיתי איתו. הגנתי על עצמי."
"אתה תקפת אותי!"
"הרגשתי מאויים!"

שנייהם שתקו.
הגופה קמה מהמיטה ונעמדה בצורה מאד לא יציבה מול אסף. הראש היה שלם לגמרי וללא פגע.
"תקשיב, אין לי הרבה זמן. אני קצת עובר על חוקים כשאני נכנס ככה פתאום לחיים שלך. רק רציתי לשאול אותך דבר אחד."
אסף גילגל את עיניו, השפיל אותן ולבסוף הסתכל ישר לעבר הגופה.
"ואם הייתי חוזר עכשיו לחיים. אתה יודע, במלוא מובן המילה, מה היית אומר? היית נותן לי הזדמנות לחיות?"
"מוות הוא סופי לא? אני בחרתי את הבחירה שלי. אני מודה, לפעמים עדיין יש לי ספקות האם עשיתי את הדבר הנכון. אני באמת לא יודע מה לענות לך. אולי הייתי נותן לך לחיות ואולי הייתי הורג אותך שוב. אני לא חושב שזה משנה עכשיו...."
"בסדר. זה כל מה שרציתי לדעת. אני מניח שנתראה בעולם הבא הא? שיהיו לך המשך חיים מעניינים!"
"תודה, גם לך!"
ופתאום הגופה פשוט נפלה דרך הרצפה המוצקה.
אסף נשאר לבד בחדר. הוא כיבה את האור. המצעים עדיין היו מוחטמים.
הוא היה כל כך עייף שהחליט לישון פשוט בצד השני ולהחליף את המצעים מחר.
ובכל זאת, אפילו שכל מה שרצה זה לישון ולשכוח הכל באותו הרגע, הוא לא יכל להפסיק לחשוב על המוות והחיים.
האם הוא באמת עשה את הבחירה הנכונה?