הצלע השלישית

יש לי מלווה אישי.

באיגי יש אפשרות כזאת לבקש מלווה אישי.

אחד כזה שעוזר לך, שמקשיב לך, ששם בשבילך כשאתה צריך אותו.

רשמתי את הפרטים שלי, שלחתי את הבקשה וקיוויתי לטוב.

האמת שדי התלבטתי אם לשלוח בקשה או לא.

החיים שלי סה"כ די טובים. אין לי הרבה על מה להתלונן.

אבל בכל זאת, יש בעיות שאשמח לקבל עליהן סיוע.

יום למחרת קיבלתי אימייל.

לא תיארתי לעצמי שזאת תהיה כזאת הרגשה טובה לדעת שיש מישהו שאפילו לא מכיר אותך ואכפת לו ממך....

הוספתי אותו גם למסנג'ר וביום שישי דיברנו פעם ראשונה.

לאחר ששאלתי אותו, הוא סיפר לי קצת על עצמו. על מה הוא עושה בצבא, איך הוא התמודד עם הנטייה המינית שלו, איך הוא יצא מהארון וכו'. תמיד דברים כאלה מעניינים אותי.

אחרי זה התחלתי אני קצת לדבר. 

הוא שאל אותי אם אני בארון וסיפרתי לו רק על השתי ידידות הקרובות שיודעות.

סיפרתי לו כמה שקשה לי לדבר עם ההורים שלי בגלל שיש לנו כזאת תרבות של שקרים בבית.

מיד אחרי שלמדתי לדבר למדתי לשקר.

היום למשל ישבנו כולנו ושיחקנו פוקרדייס. כולם תמיד משקרים...

הוא אמר לי שאני לא צריך להילחץ, ואין לי צורך כרגע לצאת. אני יכול עוד לקחת את הזמן.

אחרי זה דיברנו על הנטייה וכמה שזה קשה לי לקבוע את שלי.

הוא כל כך עזר לי בקטע הזה.

זה כל כך נכון! וזה כל כך עוזר לחשוב על הדברים ככה...

אני ממש שמח שביקשתי מלווה פרטי. זה בהחלט עזר לי הרבה יותר ממה שחשבתי....

ממש לא הרגשתי איך שעתיים של שיחה עברו כל כך מהר.

זה קצת מוזר לראות כמה הרבה סיפרתי על עצמי בלי להוציא מילה מהפה.. חח