הצלע השלישית

היה לי יום באמת נהדר! היה לי שיעור נהיגה שהחל חלק יחסית, סיימתי ללמוד את כל החומר למבחן מחר, סיימתי במהירות את הקאקורו של יום חמישי, בשחיה היה כדור מים (שזה הדבר שאני הכי אוהב) והקבוצה שלי אפילו ניצחה.

דיברתי עם המלווה היום שוב, שזה תמיד נחמד, והיה לו איזה מבחן חשוב שאני מקווה שהלך לו טוב!

אבל עדיין, הסוף של היום. הדקות האחרונות.
פתאום זה כאילו נחת עלי. כנראה בגלל שקראתי בפורום של GoGay.
בעולם השיטחי והמגעיל הזה של הומואים, יש כל כך הרבה חארות.
כל כך כל כך קשה למצוא אושר. או אפילו אהבה שזה יחסית יותר פשוט.

פתאום הייתה לי תובנה. רק הזמן עכשיו, רק בתקופה הזאת בחיים שלי, זה הזמן היחידי שיש לי להיות מאושר.
וזאת התקופה הכי לחוצה שלי בחיים.
בעולם מגעיל כזה, ככל שאני גדל, ככה אני פחות אטרקטיבי לגברים אחרים.
הייתי בצ'טים אני יודע מה אנשים סוטים ומגעילים מחפשים.
חיים יבשים מתוכן, ומלאים בסקס חסר משמעות. שלרוב נגמרים בגיל 40.
אבל כמה מההומאים האלה באמת מוצאים אהבה. ויותר חשוב, כמה מאלה שכן מוצאים מצליחים לממש אותה?!

מה הסיכוי שאני אתחתן?
לא ניכנס כרגע להגדרות של נטייה מינית.
כן יכול להיות שאני אתאהב באישה וניתחתן. זה במקרה הטוב.
אבל עדיין, אני לא יכול להכחיש שאני נמשך גם לגברים. ואם אני אוהב גבר. מה הסיכוי אז שנתחתן?
ואני רוצה שיום אחד יהיו לי ילדים. (הייתי מעדיף גם ביולוגים אבל אסתפק גם במאומצים).
זה כאילו אין לי סיכוי לעולם להיות מאושר.

בפעמים הבודדות שיצא לי לדבר עם אמא שלי על נטייה מינית היא אמרה לי שחיים של הומואים אלה חיים נורא קשים. שנורא קשה

"להם" להיות מאושרים.
אני פתאום מבין למה היא מתכוונת.

פתאום הרגשה של חוסר תקווה, שמשום מה באה עם המון עצבנות שאני לא יודע מאיפה הגיעה.
באמת שאני בנאדם שלא מתעצבן כמעט אף פעם. לפתע קופץ עלי איזה פרץ כזה של כעס. לא על משהו מסויים. סתם על העולם.
"מה הטעם" כזה. מה הטעם לנסות למצוא אושר. מה הטעם שאני עכשיו משקיע בלימודים.
וגם אם אני אממש את עצמי מבחינה אקדמאית כמו שתמיד רציתי, זה לא יהפוך אותי ליותר מצליח או יותר מאושר!

וחלק מכל ההרגשה הזאת, זה לא לראות את התמונה הכוללת. פתאום כל האנשים הטובים בעולם, שכן נמצאים אי שם נעלמים.
הכל רק שחור. ואני יודע שיש דברים נפלאים בעולם, ושקשה להתעלם מהם. היום חוויתי הרבה מהם.

אבל דווקא עכשיו כאילו הכל נשכח.....

אני בטוח שעד מחר בבוקר ההרגשה הזאת תתמוגג...

אם לאור היה פלאפון, הייתי מתקשר אליה מזמן.
ההוצאה של ההרגשה הזאת למילים, הקלה עלי.

>