הצלע השלישית

אני לא עומד בקצב של עידכונים.

זה לא בדיוק הלך ביננו ויצאתי הכי חרא בעולם.
באמת אני חושב שמעטים המקרים בהם אנשים יכולים לצאת יותר מניאקים מאיך שאני יצאתי.

אני פשוט כל כך שונא את עצמי על זה.
דווקא כן כתבתי אבל בפורומים של איגי כשזה היה טרי.

מה שלא עשיתי בבלוג הזה.....

מעכשיו התחילה אצלי תקופה אחרת לגמרי.
לצאת מההרגשה ההיא הצלחתי רק בעזרת כמה אנשים, שאני חייב להם, ואני חולה עלייהם!
פשוט חשבתי לעצמי: (יכול להיות שיצאתי מזה מהר מדי. כאילו לא ריציתי את העונש שלי).
פעם אולי הייתי ממשיך להינעל לתוך עצמי בדיכאון, אבל דברים משתנים,
והכי חשוב להסתגל לשינויים. לקבל את השינוי, לאהוב אותו....
נורא קשה, אבל גם נורא קל..... (וואו משפט גאוני...)

אני לא במצב רוח הנכון לפוסט כל כך טעון ריגשית. אני מרגיש בכלל ההפך...

דווקא חשבתי שהשבוע הזה אולי אני אפילו אצא מהארון בפני אמא שלי.
מיותר לציין שאפילו דיברתי על זה באיגי ונתנו לי המון עצות טובות.

אבל עכשיו אני כבר לא יודע אם זה יצא....
דרך אגב, גם אחרי כל השנאה העצמית ואחרי האכזבה, התקוה נשארת. ועכשיו היא חזקה מתמיד....
מה שאני רק מקווה זה שלא אפגע שוב...

>