הצלע השלישית

אחרי השיחה ההיא, ואחרי שהוא קרא את הפוסט הדברים די הסתדרו.
אני אפילו לא זוכר איך בדיוק.
הוא פשוט יודע תמיד מה להגיד.
אני כל כך אוהב אותו שאין לי מילים.

אפילו כתבתי והלחנתי לו שיר בפסנתר.
השיר יצא לי די מאעפן אבל אני די מרוצה ממנו..

ביום רביעי האחרון אמרתי שאני הולך לישון אצל חבר שלי אבל בעצם ישנתי איתו באוהל בישוב שלי.

עכשיו אחרי הבדיקות של שניינו לאיידס, הכל בסדר.
אז אפשר גם בלי קונדום. וזה באמת הרבה יותר כיף....

ביום חמישי בבוקר קמנו התארגנו והכל, והוא הסיע אותי לביה"ס. עוד הספקנו להצטלם באוטו ובאוהל.
הוא שלח לי את התמונות ורציתי כל כך לשים אותן בטור רקע למחשב אבל זה בכלל לא רעיון טוב...

הלכתי לביה"ס והגעתי מוקדם במיוחד ואז עשיתי את הדבר הכי מוזר בחיים שלי:
ציחצחתי שיניים בביה"ס!
חח

הוא פשוט עושה אותי כל כך מאושר, וכל כך טוב לי איתו!
ואני מקווה שהוא יודע כמה אני אוהב אותו! באמת.
בחיים שלי לא חוויתי אהבה כזאת....

ליל הסדר.
נחמד לפגוש את כל המפשחה.
אני הייתי צריך לסדר את המקומות, וזה די קשה להתחשב בפולטיקה של המשפוחה.
אבל הצלחתי.
זה ממש כמו לפתור סודוקו או קאקורו שאני פותר כל יום חמישי ואני כל כך אוהב.
לכל אחד יש מקום. וכשכל אחד מוצא את מקומו כולם חיים בהרמוניה.

גם אני אמצא את מקומי.
אני חושב שאני בד"כ הנכונה... אני מקווה.

השנה יצא לי לקרוא את הבן הרשע בהגדה.
האמת שזה די מתאים לי לאור הנטיות שלי - גם אני כמוהו "כופר בעיקר", ושניינו יוצאים מהכלל. משאר החברה...

טל איתן, שאני קורא אותו כל יום חמישי בYnet, כתב השבוע משהו כל כך יפה.

אפילו הגבתי לו בכינוי Tamino (תגובה 42).

והפסקה האחרונה, כל כך הזדהתי איתה:

"פסח שלי, מעכשיו, הוא סיפור קצת אחר על יציאה לחופשי, על חירות, ויותר מהכל על אהבה גדולה ובלתי תלויה בדבר, שמנצחת את הצוררים הגדולים ביותר והכבלים האיומים ביותר שיכולים להיות על אדם. כבלי הבושה והפחד. וזה, לפחות בשבילי, הסיפור האמיתי שכתוב בהגדה שכל כך שנאתי לקרוא. נו, אולי בכל זאת השנה ארשה לאבא לקרוא את הכל, מהתחלה ועד הסוף. ואולי יבוא יום וגם אני אוכל להגיד לבני את ההגדה, ולספר לו על המאבק של אבותיו – שני אבותיו – לשוויון, לחופש, לחירות."

פשוט מקסים, הבנאדם כל כך מוכשר!

גם אני מקווה להשתחרר מהכבלים שלי ולצאת לחופשי.

אני רוצה להבטיח לעצמי ששנה הבאה אקרא את ההגדה כבן חורין!
אני רוצה לקבוע לעצמי דדליין ליצאיה.
אולי עד שבועות, משהו כזה.
ככה יהיו לי 7 שבועות וזה לא סתם נמשך, אני יודע שזה יגמר מתישהו..
אבל אני צריך עוד לדבר על זה עם החבר...
אחרי הכל גם עליו זה משפיע....

אופטימיות, למרות שעכשיו מתחילה תקופת בגרויות...

אני אוהב אותך.
אל תשכח את זה.