הצלע השלישית

החלטתי שאני רוצה שינוי.
אני אוהב לעשות שינוי חיצוני בעצמי כדי לסמן את השינוי הפנימי שחל.
ואחרי כל מה שהיה עד עכשיו, החלטתי שזה הזמן.
והפעם החלטתי לעשות מה שאני רוצה.
בלי להתחשב באחרים. להקשיב באמת לקול הפנימי שלי.
שבד"כ כ"כ קשה לי לשמוע אותו עם קול הרעש מבחוץ.

הסתפרתי. ושמתי זין אחד גדול על כולם.
(כי אם יש כזה, אז למה לא להשתמש בו)
[כאילו שמשהו טוב יצא אם אני אחמיא לעצמי]
קצוץ קצוץ.
ולא הקשבתי לאף עצה של אף אחד.
לא לקצר קצת, לא לחכות, לא לעשות משהו אחר.
החלטתי שזה מה שאני באמת רוצה ועשיתי את זה!
ואני גם ממש מרוצה מהתוצאה.
(אפילו שעכשיו חברים שלי אומרים שאני נראה כמו
גלוח ראש, והמשפחה שלי אומרת שלא הייתי צריך
כי אני עדיין לא מתגייס).

אף פעם לא הייתי אסרטיבי. בשום דבר.
תמיד היה קל להשפיע עלי בהכל.
ותמיד לקח לי שעות לבחור בבחירות פשוטות
(אתם לא רוצים לאכול איתי במסעדה).

ההורים שלי הציעו שאני אלך לפסיכולוג.
ואחרי שחשבתי על זה והתייעצתי, קיבלתי את ההצעה.
חשבתי שזה אולי יפגע לי במיונים בצבא, אם יהיה לי איזה תחקיר בטחוני או משהו כזה.
ההורים שלי היו אצלו לשיחה אחת, והם הציעו שאני גם אבוא, רק ליעוץ.
אני מניח שהם צריכים שאני אלך ליעוץ הזה.
הם מרגישים יותר טוב כשאני בידיים מקצועיות ונטרליות.

הייתי אצלו פעם אחת כבר.
זה די מוזר בשבילי.
לא היה לי ממש מה לומר, והוא דיבר יותר ממני.
אבל אני מניח שזה לא יכול להזיק,
ומי יודע, אולי זה יעזור לי להגיע לאנשהו...
והיום יש לי עוד פגישה איתו.

כרגע אני עדיין מבולבל ואולי אפילו יותר ממקודם.
וכשאני מאונן אני חושב גם על בנות, וגם על בנים.
חזרתי עכשיו לאונן הרבה יותר.
כשהייתי עם החבר אוננתי ממש ממש קצת. משהו כמו פעמיים בשבוע.
ופתאום אני מרגיש צורך שוב לאונן פעמיים ביום.
ולא מזמן גם ראיתי פורנו גיי

(בעקבות תגובה של מישהו בבלוג הזה שגררה אותי לילה שלם של אתרים מפוקפקים).
ויום אחרי זה ראיתי גם פורנו סטרייטי.
ואני לא יכול להגיד אם יש משהו שעושה לי את זה יותר.
אני כבר די התרגלתי לחשוב על בנים, ויש לי את התרחישים הקבועים בראש,
על הכוסון של השכבה וכאלה.
ומצד שני, אני כן יכול ליצור לעצמי משהו חדש בראש עם ההיא, הכוסית מהכיתה שלי.

באמת שאני לא יודע,
ואני מנסה שלא לקבע את ההכרויות שלי עם אף אחד מהמינים.

עשיתי לעצמי (ועשו לי)
כמה ימי כיף, ואני מתאושש לאט לאט.
ההורים שלי עדיין מבקשים איזה שיחה מדי פעם אבל בתדירות יותר נמוכה.
אני... בסדר.
כן, אפשר לומר.

אני חייב לומר, ממש תודה לכל המגיבים מהפוסטים הקודמים, באמת שנתתם לי את הכוח להמשיך!
תודה רבה, לכל אחד ואחד מכם!