הצלע השלישית

בוקר - עבודה: בונים, הקצפה, קופה, אפייה.
צהריים - חונכות: שיעורים, תרגילים, דיבורים.
ערב - כושר קרבי: ריצות, מתיחות, שקי חול.

בוקר - בית ספר: תרגול, עידוד, דיבור.
ערב - עבודה: בונים, סגירה, שטיפה.
לילה - יציאה: חברים, אוטו, מוזיקה, Yellow.

שיגרה.

ואני מרוצה ממנה. אני מרגיש שאני באמת ממצה את עצמי.
אני נהנה מכל שניה, ומנסה לנצל את הזמן בצורה הטובה ביותר.
אני ישן כ6 שעות בלילה. מעין הכנה לצבא.
מנסה לתרגל את הגוף שלי ולהביא אותו לקצה.
אם יש אפשרות לעשות משהו, לא לוותר בגלל שינה! נחים בקבר!

"דין-בא" היה איתי בתיאטרון. יש לו חיוך כובש ומראה ילדותי-חמוד.
בתקופת החזרות הוא לקח אותי לעבודה שלו באומנות. כאילו הכניס אותי לעולם הפרטי והאינטימי שלו. אני לא הבנתי אותו אז ונורא פחדתי. לא ידעתי אם להאמין לגיידר שלי. וחוץ מזה, עם אנשים שהכרת לפני שפיתחת את המודעות זה קצת יותר קשה.
אז זרמתי ולא יזמתי. יכול להיות שהוא רצה ממני משהו מעבר. תמיד קיוויתי ככה ופחדתי לנסות למקרה שאני טועה. בכל זאת אנחנו באותה שכבה.
אתמול הוא התקשר אלי. סתם מתוך שום מקום והצעתי שנשב לארוחת צהריים איפשהו. הזמנתי אותו לסושי. הייתה לנו שיחה קלילה על התקופה של לפני הצבא ואיך שכולם כבר התגייסו. אולי זה יחזק את הקשר שלנו? מי יודע אם הוא התכוון למשהו מעבר, אבל אני סקרן לגלות. אולי הגיע הזמן להתבגר ולהעיז. לתת לו לגלות מעצמי ולקוות לטוב. בכל זאת, אנחנו כבר לא בתיכון.

"אלירן" הדוגמן היפיפה שלי, שכתבתי עליו כבר כל כך הרבה חזר לחיי. הוא בא לארומה ונתתי לו שוקולד איכותי. דיברנו קצת ואמרתי לו שאנחנו צריכים להפגש מתישהו. ביציאתו מהסניף הוא אפילו נתן לי נשיקה על הלחי. נורא הובכתי אבל גם מאד הוחמאתי. דיברתי איתו אחר כך בצ'ט בפייסבוק (כמו אז) ואמרתי לעצמי שהפעם אני לא יכול לתת לו לחמוק ממני. ובאמת נפגשנו. ישבנו בחניה של הבריכה שזה אירוני בהתחשב בעובדה שהכרנו בבריכה. הוא סיפר לי על האקסים שלו ועל היזיזים שלו. מסתבר שהוא קצת זנותי (לפחות יותר ממה שחשבתי). אני הקשבתי ובלעתי את המילים שלו בתיאבון. וככה אני תמיד בהתחלה. הרי מה שאנשים הכי אוהבים זה שמקשיבים להם. סיפרתי לו קצת על ההיסטוריה שלי (שהייתה די דלה יחסית לשלו).
הוא חתיך שזה כואב והוא אומן יוצר עם מחשבה ועומק.
אני הייתי מאד רוצה שיצא משהו רגשי מזה, ואם לא אז לפחות סטוץ. רק כדי להגשים עוד פנטזיה שלי...

יש לי עוד חודש עד הגיוס.
אנשים שואלים אותי למה אני לא נח? לא טס לחו"ל?
אבל אני כל כך נהנה מהשגרה שלי. נהנה מכל רגע.

תופס כל שניה בשיניים, מוציא ממנה את המיץ, וזורק אותה לשק העבר עם האחרות.

אני רק מקווה שהתקופה הזאת תיזכר לי כאיזשהו ניצנוץ פורה כשאסתכל אחורה.

התחלתי לאחרונה בפרוייקט שיזמתי בביה"ס.
אני חונך חברתי יחד עם עוד סטודנטית להוראה.
אנחנו עוזרים, מגבים, מדברים עם תלמידים המוגדרים "בסיכון" בכיתות ח' וט'.

היום בית הספר ממש מילא אותי געגועים.
באמת שאהבתי את המקום. אהבתי את האנשים,
אהבתי (את רוב) המורים. אהבתי את האווירה הלימודית-חברתית.
אהבתי להיות שם.
אהבתי לשחק תופסת בהפסקות.
אהבתי שיעורי מתמטיקה בהם הייתי מסכם את החומר.
אהבתי לצחוק עם חבר'ה. גם כאלה שאני לא ממש קשור אלייהם.
כל האנשים שאני כנראה לא אשמור איתם על קשר, אבל הם כן חסרים בצורה מסויימת.
אהבתי לשבת עם שירה בשמש חורפית בחצר.
אהבתי ללכת לטייל עם גל ולעשות שטויות ולצחוק איתו.
אהבתי להיות בחדר תיאטרון גם בהפסקה.

וזה חסר לי.
קשה לי להפרד מהמקום שהיה כמו בית במשך די הרבה זמן.
המסגרת שכל כך התרגלתי ואהבתי.
הביטחון של הקרבה לבית, ועם מגוון האנשים שבכל זאת באנו מאותו מקום, וכן יש לנו בסיס דומה.

אני לא יודע מה הולך להיות לי בצבא.
בטח אני אכיר עוד מיליון אנשים חדשים.
ובטח יצאו לי משם חברים ממש טובים.
ואני אוהב מסגרות. אני צריך אותן (זאת אחת הסיבות למה התחלתי עם הפרוייקט הזה).

אבל עדיין... החששות...
והמתח של ללכת לקראת משהו שאתה לא יכול לדעת מהו עד שאתה עמוק בתוכו.

אבל כולם עוברים את זה.

וגם אני אצליח.

ואצטרף למשפחת הצבא, והישראלים.

אליס היא ידידה שלי מבי"ס.

היא למדה איתי תיאטרון.

היא באמת אחת הבחורות היותר יפות שיצא לי לפגוש.

יש לה שיער ג'ינג'י ארוך מאד, ועיניים כחולות.

היא מנגנת על כינור, פסנתר וגיטרה.

והיא גם יודעת לשחק נפלא!

וגם היא מציירת!

צין הוא שכבה אחת מעלי.

הוא באמת בנאדם נפלא!

הוא התגייס למודיעין שדה, וכשהייתי צריך למלא את שאלון ההעדפות הצבאי שלי, התקשרתי אליו כדי לשאול על היחידה שלו.

הוא באמת עזר לי בהחלטה שלי, ובזכותו בחרתי בלב שלם.

הוא אדם חביב מאד לכל מי שמסביבו.

הוא באמת בנאדם מהסוג האיכותי.

הוא גר במושב לא רחוק מהישוב שלי.

והוא גם ממש חתיך בין היתר...

אליס וצין חברים כבר למעלה משנה.

הם באמת זוג ממש חמוד, ועושה טוב לראות אותם ביחד.

אני חייב להודות שכמה שאני מפרגן לאליס, תמיד קצת קנאתי בה.

מה שיש להם, תמיד נראה לי האידיאל של מערכת יחסים שאני תמיד רציתי.

כמובן אני לא יודע מה הולך מבפנים, אבל מבחוץ זה באמת נראה נפלא!

פגשתי מישהי.

מוסקבה.

היא בכיתה י"א בשכבה מתחתי.

היא בתיאטרון ובפיסיקה (בדיוק כמוני).

פגשתי אותה בזמן הבגרויות בתיאטרון של הי"אים.

הייתי איתם כל הזמן ונתתי הערות.

(הרגשתי ממש חשוב כי אני כבר י"ב, ואני סיימתי עם הבגרויות המעשיות שלי בתיאטרון... חחח)

בכל מקרה, ראיתי אותה על הבמה והיא פשוט שיחקה נפלא!

אפילו שהיה לה קטע די קשה וכבד, היא פשוט ידעה לעשות אותו נכון, והיא ממש סחפה את הקהל איתה.

במהלך אחת החזרות כאשר שהיתי בחדר תיאטרון (כמו שאני תמיד אוהב),

ראיתי אותה מנסה לפתור קאקורו בעיתון.

קאקורו הוא אחד הדברים שאני הכי אוהב בעולם ופשוט ישבתי לידה וניסיתי לפתור איתה.

ממש נהניתי.

יותר מאוחר התברר לי שהיא גם לומדת מתמטיקה עם השכבה שלי.

היא פאקינג מסיימת מתמטיקה בי"א!

הוספתי אותה לפייסבוק באותו היום...

זה היה לפני יותר מחודש.

היום אנחנו יוצאים כמעט קבוע.

פעם ראשונה לקחתי אותה להצגה 'עקיצה טבעית' של אנסמבל ציפורלה.

אני ראיתי אותו פעם ראשונה עם המגמה,

אבל בשבילה זאת הייתה הפעם הראשונה.

מאז כבר היא הספיקה להיות בבית שלי.

והתברר לי שהיא גרה ברחוב של רותם.

ורותם אמרה לי שהם עברו לא מזמן ושההורים שלה ממש ממש ממש טחונים.

בכל מקרה, גם הייתי בבית שלה איזה לילה.

היינו רק במטבח והגענו לאיזה מצב שאני חיבקתי אותה כזה.

והיא הפנתה את הראש למטה.

ואני רק חיכיתי שתרים את הראש שאני אוכל לנשק אותה.

היא לא עשתה את זה.

ואז שמתי לב שהיא מתנשפת בכבדות.

שאלתי אותה אם הכל בסדר והיא מלמלה איזה משהו לא מובן והצטערה.

הבנתי שבשבילה נשיקה זה עניין די רציני.

מאז יצאנו עוד הרבה פעמים.

ואני נותן לה את הזמן שלה.

לא לוחץ ולא דוחף לפינה.

אם היא תרצה אני אהיה פה.

הבעיה היחידה שזה מפיל עליה את כל האחריות, ואם היא כן תרצה אבל לא תדע איך ליזום, זאת תהיה בעיה.

בכל מקרה,

התברר שהיא גם ממש אוהבת את יוני בלוך, ואפילו ראינו ביחד את הסרט של האלבום השלישי.

היא גם די יפה. לא 'כוסית על', אבל יש לה חן.

והיא גם לא שמה איפור שזה מאד מוצא חן בעיניי...

היא באמת מקסימה!

הערב אפילו עזרתי לה בשיעורים בפיסיקה (את הבגרות שלי בחשמל כבר עשיתי! מואהה...)

אני ממש מקווה שזה יתפתח לכיוון רציני,

במיוחד לפני שאני מתגייס.

היא כל מה שרציתי.

י"אית, תיאטרוניסטית, חכמה (אבל ממש גאון!), מעניינת, מוכשרת, ובנוסף יפה...

ככה דמיינתי לעצמי:

(או לפחות איחלתי לעצמי)

משהו בסגנון אליס וצין.