לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הצלע השלישית


מחפש את עצמי

כינוי:  Tamino

בן: 34





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

פיןוקיו - סיפור סקס


 

אחרי הפרידה זכיתי בזיון רחמים מהחבר לשעבר. אבל אני לא מרגיש שהייתי נאמן לגמרי

 

 

 

פיןוקיו

 

הם התנקשו כמו מטורפים.

ממש אכלו אחד את השני.

הלשון של יואב הייתה עמוק בפיו של עידו.

הם כבר חודש יוצאים ויואב חשב שהלילה זה הלילה.

החברים של עידו כבר אמרו לו שאם לא יצא לו זיון מכל זה תוך חודש זה לא שווה את זה.

יואב העביר את ידיו על חזהו של עידו.

עידו הבין את הרמז והוריד את ידיו למטה לעבר מכנסיו של יואב.

הנשיקה הלוהטת המשיכה ונהייתה חושנית יותר כשעידו פתח ליואב את כפתור המכנסיים.

יואב מיהר להשוות והתחיל לשחק עם מפשעתו של עידו.

מכנסיו של יואב כבר היו על הרצפה.

שניהם נשארו רק בתחתונים.

עידו הפיל את יואב על המיטה והמשיך לנשקו בתשוקה.

הוא התנתק מפיו של יואב והחל לנשק את צווארו.

הוא העביר את לשנו כאשר יואב פלט אנקה של הנאה.

יואב סובב את ראשו של עידו והחל ללקק את אוזנו.

עידו התפתל מרוב הנאה.

הם המשיכו לשכשך את אבריהם זה בזה דרך התחתונים שהיו עכשיו מאד צמודים.

לשניהם עמד בטירוף.

עידו הכניס את ידו לעבר תחתוניו של יואב והחל לעסות את אברו הזקוף.

יואב מיהר להשוות והוריד את תחתוניו של עידו. הוא החל לשחק לו בביצים בעדינות ונהנה ממה שראו ידיו. הוא הרגיש עד כמה הזין של עידו היה גדול וזקוף.

עידו הוריד את תחתוניו של יואב והחל להחדיר את אצבעו אל אחוריו של יואב. הוא שיחק עם החור שלו והחל להחדיר בעדינות פנימה.

יואב התנתק מהנשיקה. עידו הופתע לרגע ואז הבין. המחשבה חלפה בראשם יחד - קונדום.

עידו שלח את ידו למכנסיו שהיו מושלכות על הרצפה ליד המיטה. ביד אחת הוא הוציא קונדום מהכיס האחורי. את היד האחרת הוא החליק על הזין של יואב. הניע אותה למעלה ולמטה.

יואב היה כל הזמן על הזין הגדול של עידו ושמר עליו ערני ומצדיע. בידו השנייה הוא שיחק עם שערות החזה המעטות שהיו לעידו. הוא לקק את פטמותיו.

עידו נאנח מהנאה וקירב את הקונדום הפתוח. הוא נתן עוד מבט אחד ליואב לקבל את הסכמתו. יואב אישר בהנהון קטן.

עידו הלביש את הכובעון על אברו שהיה מוכן ומזומן לחדירה.

יואב הרים את רגליו ורק חיכה לכניסה. רק שהרגע ההוא יגיע. אותה הרגשה מופלאה שמשלבת כאב והנאה אדירה.

עידו היה בפתח ובדיוק כשעמד להיכנס שמע משהו שלא ציפה לשמוע.

"אני אוהב אותך" נשמע קולו המתענג של יואב.

עידו קפא במקומו. WTF?!

מיליון מחשבות הציפו את ראשו בשניה אחת.

אוהב? אותי? אנחנו יוצאים רק איזה חודש. כמה כבר יש לאהוב? מה הוא רוצה? למה דווקא עכשיו? מה אני אמור לעשות במצב הזה.

כיוון שרוב הדם בגופו של עידו היה מרוכז באזור החלציים ולא בראש, הוא לא טרח לחשוב.

"אני גם אוהב אותך" הוא אמר.

ופתאום הכיפה של עידו הייתה בתוך גופו של יואב.

יואב התענג על אותו רגע מתוק.

הדבר המוזר הוא שעידו כלל לא הכניס את אברו. לא דחף ולא עשה שום מאמץ. הוא לא זז במקומו.

יואב פלט צרחה "אני אוהב אותך!"

"אני גם אוהב אותך!" השיב עידו.

ושוב אותה תחושה מוזרה. הוא לא זז מילימטר אחד אך הזין שלו נכנס יותר עמוק לתוך יואב.

עידו הרגיש את התחושה הנעימה בקצה הזין שלו.

"אני אוהב אותך" פלט שוב יואב.

"אני אוהב אותך!" צעק עידו והזין שלו גדל בעוד כמה סנטימטרים.

עיניו של יואב היו עצומות למרות שפניהם היו אחת מול השנייה. ממבט אחד עליו היה אפשר לראות שהוא בעננים.

עידו ראה את הבעות ההתענגות. הוא החל לזיין את יואב ודחף את אברו עמוק פנימה ועוד יותר פנימה.

"אני אוהב אותך" הפעם זה בא בפיו של עידו.

הזין של עידו גדל עוד קצת. יואב לא הצליח להסביר את התחושה החזקה מפי הטבעת שלו. התחושה הייתה כל כך נעימה ועוצמתית.

עידו המשיך לזיין את יואב. הזין שלו רק הלך וגדל בכל פעם שאמר את המשפט.

"אני אוהב אותך"

"אני אוהב אותך"

"אני אוהב אותך"

הוא אמר תוך כדי התנשפות בכל פעם שנכנס עמוק יותר.

יואב כבר צרח מהתחושות שמילאו את גופו תוך כדי שעידו מאונן לו.

הוא הרגיש כיצד הגוף שלו מתמלא מחלק מגופו של עידו.

"מוכן?"

יואב פקח את עיניו והישיר את מבטו אל עידו שעדיין היה בפנים.

"מוכן" הוא השיב.

עידו המשיך לזיין את יואב מהר יותר ויותר. עד שבסוף הוא גמר לתוך הקונדום.

באותו הרגע גם יואב גמר בהשפרצה גדולה של זרע על בטנו. טיפות אחדות אפילו פגעו בפניו של עידו.

הם שניהם התנשפו כמו מטורפים.

 

עידו הוציא את הזין שלו וזרק את הקונדום.

באותו הזמן יואב ניקה את עצמו משאריות הזרע שכיסו אותו.

הם שכבו על הגב זה לצד זה.

ידו של יואב מתחת לעורפו של עידו.

יואב סובב את ראשו ונישק שוב את שפתיו של עידו נשיקה קצרה. לאחר רגע ארוך של שתיקה הוא הזכיר שוב:

"אני באמת אוהב אותך."

עידו שתק.

הוא לא הבין מה בדיוק הלך באותו הרגע כיוון שהיה מרוכז כולו בהנאה שחש, אבל הוא הבין שמשהו מוזר קרה.

יואב לא נעלב כי חשב שעידו נרדם. הוא עצם את עיניו ורק המשיך לחשוב על הלילה המתוק שהיה לו. איך הוא אמר לעידו שהוא אוהב אותו, ואיך הוא קיבל את אהבה בחזרה בדיוק באותו הרגע שהעילוי הרוחני הפך לפיסי.

עיניו של עידו היו פעורות והמומות. רק עכשיו הוא קלט מה קרה.

הזין שלי גדל? כש.... שיקרתי?

 

נכתב על ידי Tamino , 15/8/2009 02:07   בקטגוריות החבר לשעבר, כתיבה יוצרת, סקס, אהבה ויחסים, סיפרותי  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מיטל3> ב-6/9/2009 00:02
 



"מוות" סיפור שכתבתי


 

 

אז אתם בטח מבינים כבר איך זה נגמר עם ההוא.

לפחות הוא היה הגון וישר מספיק כדי להגיד בזמן שלא מתאים לו.

ועדיף ככה.

 

כתבתי סיפור.

ההשראה בא אלי כשישבתי בזמן משמרת לילה ארוכה בארומה.

כתבתי את הרעיון על פיסת נייר של קבלה.

הוא התבשל אצלי קצת וסוף סוף הוא יצא.

 

הוא די מעתיק את אתגר קרת,

אבל נקרא לזה "מחווה ספרותית".

מקווה שתהנו...

 


 

מוות

 

 

"אין סיכוי! הוא חזר?"
"כן, אני אומר לך שכן!"
"אתה בטוח שזה הוא?"
"אני אומר לך, ראיתי אותו במו עיניי. לא עלה בדעתי שאראה אותו עוד. לא אחרי איך שזה נגמר פעם קודמת."
אחרי המילים האלה מתן ידע שהוא חייב לקחת עוד לגימה מהבירה שלו.
אסף כבר הכיר את המבטים האלה. הספקות שעלו על פני מתן לא התקבלו בעין יפה.
"אתה עדיין לא מאמין לי הא?"
"תקשיב, אני מכיר את התחום הזה טוב מאד. גם אני הרגתי לא מעט אנשים. אבל שאותו בנאדם יפנה ישר אליך, על זה לא שמעתי."

 

אסף החליט שגם לו לא תזיק עוד לגימה. היה רגע של שקט ואז הוא החליט לשאול:
"מתת פעם?"
"פעם אחת. זה לא היה רציני. איזה זונה אחת הרעילה לי את המשקה. אבל אחרי זה קמתי כמו גדול. ואתה?"
"אני כבר הספקתי למות כמה פעמים בחיים שלי."
"נכון, אני זוכר שהכרנו בדיוק חזרת לחיים. מתי זה היה? לפני תחילת הקורס לא?"
"כן. אפילו המוות לא הציל אותי מהצבא."

 

"אז אתה בטוח שהוא חזר?" מתן המשיך להתעקש.
"אני אומר לך שכן. אני לא יודע מה לעשות? להרוג אותו שוב? זה יעזור בכלל?"
"תתאבד."
"כאילו שזה יעזור."
"הוא אמר מה הוא רוצה? למה הוא חזר? משהו?"
"שום דבר. לא הוציא מילה מהפה. הוא פשוט ניגש אלי ברחוב ועמד מולי. בהה בי ושתק. אנשים הלכו מסביבנו ואני פשוט הייתי בשוק. עד שבסוף הוא הסתובב והלך."
"שמע, קרה לי פעם שהרגתי איזה אחת, והיא פשוט לא הסכימה למות. הייתי צריך לכרות לה את הראש בסוף. אבל על מקרה של מת שחוזר ישר אליך.... יש דברים מוזרים בעולם הזה. איך הרגת אותו בכלל?"
"זה היה די מלוכלך. תקעתי לו אולר בבטן וחתכתי את כל האיברים הפנימיים. השארתי אותו לדמם שם עד שהוא מת. לקח לי שעות להוריד את כל הדם מהידיים."
כוסות הבירה הגדולות של שנייהם כבר היו ריקות.
"תקשיב לי, אם אתה רואה אותו שוב, תנסה לגעת בו, תראה אם הוא אמיתי. אולי אתה סתם מדמיין או משהו. תנסה לדבר איתו."
"אני אשמח לא לראות יותר את הפנים שלו. גם לא בדמיון שלי."

 

על יד הכניסה לבאר הם נפרדו בלחיצת יד.
מתן החזיק לעוד שניה את ידו של אסף ואמר: "שמור על עצמך כן? אין לי כוח ללכת לעוד לוויות עכשיו."
"אני אשתדל. אבל באמת נראה לי שאני משתגע."
"יאללה ביי אחי"
"ביי"

 

הם נפרדו ואסף החל ללכת לכיוון דירתו.
הרחובות היו ריקים בשעה המאוחרת הזאת של הלילה.
'יכול להיות שבאמת דמיינתי?'
המחשבה הזאת הטרידה אותו מאד.

 

הוא הגיע לבניין וטיפס במדרגות לקומה השלישית.
הוא פתח את הדלת ושם את המפתחות במקום.
השעות האלה לא תמיד התאימו לאסף.
הוא צחצח את שיניו והלך לחדר השינה.
על אף שהיה עייף וטשוש, הבעיק בו פרץ של אנדרנלין כשגילה להפתעתו הרבה, כי חדר השינה שלו לא היה ריק.
מנורת הלילה שעל יד מיטתו הייתה דלוקה, ובמיטה שכבה גופה של אדם צעיר שיש לו חור ענק בבטן, ואפשר לראות כי חלק מהאיברים הפנימיים שלו חסרים.
עיני הגופה היו פקוחות.

אסף קפץ ונבהל כשראה זאת.
"מה אתה עושה פה?! איך נכנסת?! מה אתה עושה בחיים שלי?!"
"ככה אומרים שלום?"
אסף הבחין פתאום כי הצד בו שכבה הגופה היו מרוח בדם.
"אתה לא חושב שזאת חוצפה מצדך? הבנאדם מת, חוזר במיוחד בשבילך לחיים וככה אתה מקבל אותו?"
"מה לעזאזל אתה רוצה ממני?! לא מספיק לך שהרגתי אותך פעם אחת? אני יכול לעשות את זה שוב!"

הגופה צחקה. היה ניתן לראות את הריאות זזות בצחקוק.
"שמע, אני לא מתכוון להיות פה הרבה זמן. לא רציתי להבהיל אותך, וכשראיתי אותך ברחוב אז ידעתי שלא יהיה אפשר לדבר איתך בין כל האנשים שם."
"מה אתה רוצה?"
"רק רציתי לומר לך שמאד נעלבתי מאיך שהרגת אותי. מילא להרוג אבל למה באכזריות? למה בכזה פרץ זעם? אפשר לעשות את זה יפה. היית יכול לחנוק אותי. האמת, ככה הייתי מעדיף שזה יהיה. לדעתי זה הרבה יותר הולם."
"איך אני בכלל יכול לראות אותך? בחיים שלי לא קרה לי שראיתי מישהו שהרג אותי, או שנתקלתי במישהו שהרגתי."
"יש יוצאים מן הכלל. ותאמין לי, זאת הפעם השלישית בערך שאני מת ואף פעם לא מתרגלים לזה."
"כן, אתה יודע שאני מכיר את זה."
"אתה יודע, מילא להרוג, ומילא עם אולר, אבל דווקא אותו אולר שאני נתתי לך? אותו אחד שיהיה לך להגנה עצמית."
"וזה בדיוק מה שעשיתי איתו. הגנתי על עצמי."
"אתה תקפת אותי!"
"הרגשתי מאויים!"

 

שנייהם שתקו.
הגופה קמה מהמיטה ונעמדה בצורה מאד לא יציבה מול אסף. הראש היה שלם לגמרי וללא פגע.
"תקשיב, אין לי הרבה זמן. אני קצת עובר על חוקים כשאני נכנס ככה פתאום לחיים שלך. רק רציתי לשאול אותך דבר אחד."
אסף גילגל את עיניו, השפיל אותן ולבסוף הסתכל ישר לעבר הגופה.
"ואם הייתי חוזר עכשיו לחיים. אתה יודע, במלוא מובן המילה, מה היית אומר? היית נותן לי הזדמנות לחיות?"
"מוות הוא סופי לא? אני בחרתי את הבחירה שלי. אני מודה, לפעמים עדיין יש לי ספקות האם עשיתי את הדבר הנכון. אני באמת לא יודע מה לענות לך. אולי הייתי נותן לך לחיות ואולי הייתי הורג אותך שוב. אני לא חושב שזה משנה עכשיו...."
"בסדר. זה כל מה שרציתי לדעת. אני מניח שנתראה בעולם הבא הא? שיהיו לך המשך חיים מעניינים!"
"תודה, גם לך!"
ופתאום הגופה פשוט נפלה דרך הרצפה המוצקה.
אסף נשאר לבד בחדר. הוא כיבה את האור. המצעים עדיין היו מוחטמים.
הוא היה כל כך עייף שהחליט לישון פשוט בצד השני ולהחליף את המצעים מחר.
ובכל זאת, אפילו שכל מה שרצה זה לישון ולשכוח הכל באותו הרגע, הוא לא יכל להפסיק לחשוב על המוות והחיים.
האם הוא באמת עשה את הבחירה הנכונה?

 

 

 

נכתב על ידי Tamino , 10/5/2009 15:15   בקטגוריות כתיבה יוצרת, אהבה ויחסים  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Tamino ב-14/6/2009 02:58
 



"כלא" סיפור שכתבתי. רגע לפני שאני יוצא...


אז שבוע הבא אני רוצה להפסיק עם השקרים...

כמה שאוכל..

 

וכפי שאמרתי בפוסט הקודם כתבתי סיפור.

 

 

כלא

 

זהו!

החלטי!

אני רוצה את החופש שלי!

נמאס לי להיות כבול כאן!

יושב בשלשלאות, בחרא של עצמי.

מגיע גם לי לצאת, לראות את העולם בחוץ, בלי להתבייש.

עד עכשיו רק התחבאתי מבעד לסורגים. הצצתי מדי פעם בחלון.

גם יצא לי לדבר קצת עם אסירים לידי.

אליהו, השותף שלי לתא מאד נחמד. יש לי מזל שנתקעתי דווקא איתו ולא עם מישהו אחר.

 

אמרו לי שהכנסתי את עצמי לכלא, אבל אני בטוח שזה לא ככה.

זה הם שהכניסו אותי לכלא הזה!

גם אליהו אמר לי שהוא הכניס את עצמו, כמו כולם כאן.

 

אבל זהו, זה הסוף.

אני בורח.

לא אכפת לי מה יקרה,

גם אם יוציאו אותי להורג או משהו, עדיף לי למות חופשי מלהירקב כאן בחרא.

 

שמעתי כבר על בריחות מכאן.

היו לפני כמה חודשים איזה שניים בתא שהצליחו לחפור את דרכם החוצה באמצעות מכתב שהם קיבלו מבחוץ. הם הוציאו את האותיות, סדרו אותן מחדש ככה שכל הדיו היה בצד אחד של הדף. בצורה כזאת הדף היה הרבה יותר כבד והם הצליחו לשבור באמצעותו את אחד האריחים ברצפה.

 

היה להם מזל שאף אחד מהסוהרים לא שם לב...

 

אליהו אומר שלא כדי לברוח. הוא סיפר לי שהוא ברח פעם אחת. דווקא עמדו לשחרר אותו.

ועכשיו הוא על תנאי. אבל בגלל שהיה בסוף התקופה שלו, נותנים לו לצאת לחופשות ארוכות יותר ממני.

 

 

 

 

 

אני כבול פה כבר כמה שנים בחרא. יושב וסופר את השעות. אין פה ממש מה לעשות. לפעמים בשעות של זריחה, אור השמש חודר קצת בין הסורגים. אני משתדל להתעורר מוקדם כדי לא לפספס את זה כל פעם. זה בערך הקשר היחיד שיש לי עם הבחוץ.

למעט החופשות כמובן. איזה אחת פעם בחצי שנה. וגם אז, רק לצאת למפגש אסירים משוחררים או לפני שחרור.

כאילו שעומדים באמת לשחרר אותי בזמן הקרוב.

אם אני לא אעשה משהו, הם לא ישחררו אותי מרצונם החופשי.

 

שמעתי על אנשים כאן שנכנסו לכלא כשהם היו ממש צעירים והם כבר שכחו איך נראה הבחוץ.

זה מפחיד אותי.

אני לא רוצה להישאר כאן עד אחרון ימי.

החושך כאן, או יותר נכון, נורות הפלורוסנט המעצבנות, לא עושות לי טוב.

גם האוויר המחניק כאן, הצפיפות, הסירחון וכמובן הארוחות המזוויעות.

ויותר מהכל! אין כלום מה לעשות.

 

 

 

פעם ניסיתי לשחק עם אליהו כל מיני משחקים. "כן לא שחור לבן" או משחק אסוציאציות וכאלה, אבל הוא לא פרטנר טוב.

הוא תמיד מאבד את הריכוז, ומתחיל לספר לי על העולם שבחוץ. כמה יפה הוא נראה. זה מעצבן אותי! אבל האמת, הוא שותף ממש טוב. הוא בכל זאת מנסה להיות נחמד. והוא לא אונס אותך באכזריות כמו אסירים אחרים פה.הוא גם תמיד מוכן לחלוק במה שיש לו. לא שזה הרבה. אבל כבר הספקתי לקרוא את כל הספרים הקטנים שלו.חוץ מאלה שהוא מחביא. הוא חושב שאני לא רואה אותם מתחת למזרון שלו, אבל אני יודע שהם שם. זה טוב שיש ספרים. ככה אני אוכל גם לשנות את המיקום של האותיות ולהפוך את הדפים לכבדים יותר, וככה לשבור אולי אפילו את הקירות. כל עוד זה לא יעשה מהומה גדולה מדי.

 

אני יודע שאני הולך לברוח. ממש בקרוב.

אני רק צריך לתכנן את זה.

אני יודע שאני הולך להצליח. הם לעולם לא יחזירו אותי לכאן! לא כל עוד אני חי!

כי הרי מגיע לי חופש!

במיוחד כשלא עשיתי כלום, והכניסו אותי בכוח לכאן.

אני לא מבין למה כולם אומרים שהם הכניסו את עצמם.

זה משהו באווירה כאן שגורמת לך להאמין לזה.

 

אבל זהו, בשבילי.

עוד מעט לא תהיה יותר אווירת כלא.

לא יהיו יותר ארוחות מגעילות ונורות פלורוסנט שעושות כאב ראש.

זהו!

עוד מעט אני אצא מפה...

רק להפוך את האותיות...

וברגע הנכון,

אני בחוץ.



 

 

 

 

 

נכתב על ידי Tamino , 28/6/2008 22:55   בקטגוריות כתיבה יוצרת  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אני ואנוכי בלבד ב-29/7/2008 19:47
 




דפים:  
11,360
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 18 עד 21 , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTamino אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Tamino ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)