האם באמת שמרתי על עצמי בשבוע האחרון

כל הליילה חולם את אותם חלומות

גם בשירותים ובמקלחת

אך מנעתי את עצמי מן החטא עצמו.

אבל רבותינו כבר הזהירו שעיקר הבעיה היא בהרהור- ואותו אני לא נצחתי, ובסוף אחריי קרב ארוך (עם מעט דם) נכנעתי לו והלכתי עד הסוף.

אולי אפילו 6 ימים לא היה כאן, אולי באמת חטאתי עוד קודם, בקישוי, בקרי-לילה, אבל כל אלה כבר קטנים בעיני, והחטא עצמו הוא שמפחיד אותי.

מוזר לי שאני כבר כותב כך בפשטות שכזאת, פעם פחדתי בכלל לעלות את המילים האלה על שפתיי והיום אני כותב פתוח בראש חוצות.

פעם אפילו כאן בסודיות לא העזתי לחשוף את הדרך עצמה והיום אני מספר וקוראים כבר יכולים לחוש- והצניעות אייךְּ?

פעם פחדתי ובכיתי על קרי-ליילה והיום אני בוכה ומתרגש רק מן החטא עצמו.

האם נפלתי כבר לבור שממנו אינו יכול לקום?

האם עוד יש תקווה לנצחון?

זה מוזר במקום מסויים אני הולך ומתחזק, בחיצוניות, בעולם הלימוד אני כבר בייניש של ממש-

במקום אח אני דורך במקום יש גרף של עליות וירידות ובאמונה הוא עולה למעלה אך במעשים, בחומרתם, בהשפעתם על הנפש אני הולך ויורד.

יש פה חולי נפשי-

אך יש לו גם השלכות אמוניות-

שוב חושב על לנתק את הכל-

ללכת מכאן, לברוח.

שוב חוזרות השאלות האם המלחמה הזאת שווה את הכל

האם בכלל אפשר לנצח

אולי להשאר בחטא ולהתקדם בתורה

ואולי דווקא לסגת לגמריי

כרגע עדיין רואה את המורה כלהכנס לגמריי לעולם התורה ולברוח לגמריי מן החטא- אך האור שבקצה רק הולך ומתרחק.

פתאום, ואני מבין מהם חיזוקיי רבותיי שאומרים לי (בספרים וחלק שכבר חשפתי מולם את צפונות ליבי) שהמאבק הזה הוא העיקר וזה מה שהקב"ה רוצה ממני וזה מה שבונה אותי ועושה אותי לעבד-ה'. בדיוק כדי שלא אחשוב על הפרישה הסופית, בדיוק כדי שלא אתייאש מן המאבק, שלא אומר שאני חוטא ללא פתרון, שאמשיך להאמין שהי"ת אוהב אותי ורוצה בי, שאמשיך לדעת להסתכל על כך ש6 ימים שלמים לא נכשלתי לגמרי (אם כי הייתי ליד) ובע"ה מעכשיו אתחיל לספור ואחזור להגיע ל20 ימים ואפילו ליותר מזה, שאמשיך את המאבק כי הקב"ה מחכה לי ורוצה שאנצח וכל עניין המאבק הוא רק לבנות אותי, שלא אפרוש לא מן המאבק ובטח שלא מהי"ת.

הוא מאמין בי ולכן גם עליי להמשיך ולהאמין בו ובדרך שהוא מכוון אותי.

אני יהודי, בן של מלך, לצערי אני מעט חולה-נפש ולפעמים יורק למלך בפרצוף, רוב הזמן כמשוגע אני רוצה לירוק ורק הדברים הקטנים עוצרים אותי מלחטוא אליו לגמריי, ופתאום יורק, והוא מנגב את היריקה מביט במבט רחמן עוצר את כעסו ולא פוגע בי, אני בוש ונחלם בורח מן החדר לא יכול להסתכל בפני המלך בפני האב שהיריקה עדיין נוזלת על פניו, והוא קורא לי שולח את רופאיו הטובים ביותר שיעזרו לי, מוסר לי מכתבים ואגרות של אהבה והנה כאשר אני מתקרב אליו שוב חוזר אותו מזכיר של המלך אשר מפחד שכשאתקרב אליו יותר מדאי תגיע הגאולה ותפקידו יסתיים, אז שוב הוא מפיל אותי, דווקא כאשר אני נכנס למלך ממש אז הוא נכנס בי.

יצר, אני מודיע לך, פתאום ביררת לי את דבריי רבותיי, חיזקת אותי, אני יודע שאתה שם ואתה ממשיך להלחם, מטרתך לעקב הגאולה ובינתיים אתה מצליח, אך הי"ת הוא מי שנותן לך את הכח וזה כי אם ישר הייתי מגיע אליו לא הייתי זוכה להתענג על טוב ה' כראוי, רק עכשיו אני מבין כמה ה' טוב אותי שנותן לי את הנסיונות ונותן  בי שמחה כמו שיש לי עכשיו בנצחונות הקטנים.

חבל שנפלתי, אך לא אתייאש אקום ואמשיך לדרוש בשם ה'- והגאולה, (גאולתי, גאלתינו) עוד תבוא.