צמח בר

אז מה את רוצה לעשות כשתהיי גדולה?

שאלה שמטרידה אותי מאז ועד היום.

 ובעצם, אני כבר גדולה, לא?

או כך אומרים.

התרבות והחיים שייכים היום לצעירים, רוב האנשים אצלי בעבודה צעירים ממני בעשר שנים לפחות, כולל מנהלים בכירים, סמנכ"לים ומנכ"לים.

לפעמים אני שואלת את עצמי איפה אני במירוץ העכברים הזה ולמה בכלל אני לא רצה?

אז מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה?

אני חוזרת ושואלת את עצמי את אותה השאלה.

לא מתייאשת לחפש את התשובה המסתתרת כמו מחט בערימה של שחת.

איזו מין אלגוריה.

מי בכלל מאבד מחט בערימה של שחת, מי מתיישב לתפור באמצע השדה?

הלא ערימה של שחת ממש לא נוחה לשבת עליה, ועוד לתפור!

אז מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה?

פתאום,היום בערב, הבנתי שלא זו השאלה שאני צריכה לשאול את עצמי.

השאלה היא בכלל אחרת, והיא שואלת האם בכלל אני רוצה להיות גדולה.

אז, הנה אני שואלת את עצמי האם אני רוצה להיות גדולה?

ומה המשמעות של להיות גדולה?

לרוץ כל יום לעבודה?

לדאוג ליתרה בבנק?

שיהיה אוכל במקרר?

לעמוד לבשל?

לדאוג שהמנקה יגיע בזמן?

והכביסה?

ולתדלק את האוטו בזמן, שלא נדבר על להכניס אותו לשטיפה,

ולהתלבש כפי שמצפים ממך במשרד,

וללמוד באוניברסיטה?

ולהוציא ציונים, ולהשלים את התארים, ראשון ושני, ועוד נספחים?

להיות נחמדה אל ההורים שלו, שלי, ושל כל מיני אחרים?

זה מה שאני רוצה?

אני לא בטוחה שאני משלימה עם החזון הזה.

אני דווקא הייתי מעדיפה לשקוע בעולמות אחרים, עולמות של קסמים וכישופים, של משחקי אור וצל, של מרדפים מפני מפלצות ושאר גורמים רעים, קרבות של אבירים על סוסים הנלחמים בדרקונים, בדיוק כמו שהחלומות שלי בזמן השינה נראים.

והחלומות הללו מרגישים כל כך אמיתיים, כל כך מציאותיים, כל כך מוחשיים, כל כך מפורטים עד שבהתעוררי מהשינה, אני כבר לא יודעת איפה העולם היותר מוחשי עבורי, האם המציאות הזו יותר מציאותית מהמציאות שממנה התעוררתי, או שמא זו מציאות החלום, היא המציאות האמיתית - ממנה אני יוצאת מדי לילה בשכבי לישון, ומתגעגעת אליה מדי יום בשעות העירות שלי במציאות הזו.

ומהי היא האמת, אם לא החלום?

אז איפה אני רוצה להיות ערה?

האם במציאות ההיא של סיפורי הפנטזיה המרתקים מחד, אך לא כל כך נוחים למחיה – לחיות on the run כל זמן, לא נראה לי נוח במיוחד- או שמא במציאות הזו, של הקיום החד- גוני, האפרפר וחסר המשמעות, ללא איומים קיומיים "ממשים" אבל עם נוחות משמימה?

***

הוא – שגם אחרי 25 שנה של נתק החיבור בינינו עובד נפלא- שאל אותי, מה אני רוצה להיות?

מכשפה, פלטתי, לא מסוגלת להתאפק.

כל זה טוב ויפה, אבל מה את רוצה לעשות עם זה? הוא הקשה ושאל,

כאן כבר נותרתי ללא תשובה, וכי מה, אענה את תשובתן של מלכות היופי –

אני רוצה לפעול למען ה- greater good of the world ?

אפילו אותי הבנאליות של התשובה מצחיקה, ומעבר לכך- איך אני מתרגמת את הסלוגן הזה למעשים?

איך אני פורטת אותו לפרטות יומיומיות שניתן ללכת איתן לקניות?

וכן, אני יודעת גם הדרך הארוכה ביותר, מתחילה בצעדים קטנים,

וגם כיבוש העולם מתחיל בהצלחות קטנות,

ואם אני רוצה להגיע למקום שאליו נדמה לי שאני מכווננת, אני צריכה ללמוד על הגיאוגרפיה של הדרך בה אלך, על האקלים שילווה אותי, ובכלל אני צריכה ללמוד איך ללכת, ואיך לדעת לכוון את עצמי לשם.

ושוב אני נותרת עם שאלה-  

מה הצעד הראשון שאת רוצה לעשות, ילדה?