לפגוש חברה טובה מהטירונות וקורס הקצינות שגם גרתי איתה לאחר שהשתחררנו מהצבא, ושלא התראיתי איתה כמעט 18 שנה.
לספר לה על האיבחון ועל ה- ADHD ולשמוע את התגובה שלה- "את מופתעת? איך לא הבנת? זה היה ברור עם כל האנרגיות המטורפות שלך. "
וחווית הפגישה?
בלי הצורך המביך של גישור הפערים, וגישוש למצוא נקודות משיקות ביני לבינה, כמו נפגשנו רק יום קודם והיום המשכנו את השיחה.
אותה הרעוּת הישנה והטובה, אותה הנינוחות ביני לבינה, אותה הפשטות- ולא ששיחתנו הייתה רדודה, אפילו אותה השטותניקיות שתמיד עוררנו זו בזה.
למזלי, התברכתי במספר חברים וחברות שלא משנה כמה זמן עבר מפגישתנו האחרונה, דומה כי דבר לא השתנה ותמיד תשאר בינינו אותה החברות והאהבה.
תודה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
