צמח בר

מתנדנדת באיזור הדמדומים של השינה.
לא לגמרי ערה.
לא לגמרי ישנה.  
צפה, בין ערות לשינה.
גופי מותש,  מתוח כמו קפיץ בשעון המחוגים הישן של סבי, 
מייחל, משתוקק לשינה. 
אך נפשי, מסרבת להתמסר אל השכחה.
כמו יודעת, מה מצפה לה במעמקי תת- המודע.

ולא, היא עדיין לא מוכנה, אינה בשלה, לקבל עליה את המשימה.
זה לא מחסום, זה לא צעיף, זו מלחמה.

 עדיין לא מוכנה להגיע אל מעבר לצעיף הספציפי הזה.

*** 

עריכה :

לפעמים אני מפתיעה את עצמי. 

מישהו קורא את הבלוג שלי לאחור, או מההתחלה. 

אין לי מושג מי, מדי פעם אני נכנסת לאחד הפוסטים שהמישהו הזה קרא לאחרונה, 

ומגלה דברים.