צמח בר

ובאותה המהירות שבה זה התחיל, כך זה הפסיק.

הבכי.

הדמעות, הקולות המשונים שיצאו מהפה שלי.

הקריסה שלי על הריצפה באמצע הבית.

ולפני כן, חבטתי בכח עם הסכין על קרש החיתוך, קוצצת עד דק פטרוזיליה, ומוזיקת הטקנו מעירה את השכנים.

לא מוכנה לחשוב.

לא על איש1 ששוב התקשר אתמול, ולא הייתי מוכנה ללכת אית לסרט, להצגה, לסופשבוע, ואפילו לא לשבת לדבר על חוף הים בסופהשבוע. ואחר כך אמרתי לעצמי, את תצטערי על כך. הפעם הוא כבר לא יתקשר שוב.

לא על המיילים המפגרים שנשלחו לההוא עם התוכעס שבהם הסתבכתי בעצמי, מנסה להסביר את ריגשותיי וממילא יהיה זה ללא הועיל.

לא על חיי שהולכים לשום מקום.

ובאותה המהירות שבה זה התחיל, כך זה הסתיים.

 שיט, אני שוב מבייצת