צמח בר

והייתי לבד אתמול בערב, יום שישי.

לא ממש רציתי להיות לבד.

כבר לא הייתי רגילה.

כמה מהר מתרגלים שיש משהו לעשות ביום שישי בערב, אפילו אם זו סתם ארוחת ערב שהכנת לידיד.

היה לי מעט מדי לבד.

אבל לא רציתי אחרת.

איש1 התקשר בבוקר. הזמין להרצאה בשבוע הבא שיודע שתעניין אותי (כי הוא מתעניין בזה גם כן). ניסיתי והצלחתי לשנות את סידור העבודה, כך שאוכל לבוא איתו.

המשכנו לדבר עוד כמה פעמים.

שיחות לא קלות. הוא לא מוותר, למרות שלא אומר דברים מפורשים.

הוא ממשיך לנסות להבין למה.

למה עזבתי.

בסך הכל לפני חודשיים שלושה. כך הוא אומר.

לך תשכנע אותו שזה היה לפני חצי שנה.

האחר לא התקשר.

כן, ידעתי שלא יתקשר. הוא רצה לנוח, להחלים, רק כששנינו נבריא לחלוטין, כך הוא אמר, נפגש, אני לא עובר עוד שבועיים כאלו.

ידעתי שאני עומדת להיות לבד בערב.

זה לא הפך את זה יותר קל.

אבל גם לא רציתי אחרת.

אני עומדת לשבוע מרורים מראש הצוות שלי בעבודה עד שאעזוב לגמרי. את כל מה שהתאפקה לעשות בשנה וחצי האחרונות היא תעשה בשלושת השבוע הקרובים.

ואני אגיד לה- תודה לך שהבאת אותי לנקודה שבה אהיה בעוד לא מעט זמן. תודה לך שגרמת להחלטה שלי להיות כל כך קלה.

קבעתי עם איש1 לצהרים. אין לי מושג אם אכן זה יתקיים. במיוחד לא אחרי השיחות מאתמול. אבל השיחה אתמול לא נגמרה, הוא רצה להמשיך עוד לדבר על הנושא. יודע שכוחו בפיו גדול. הוא אומר שהוא כבר לא רוצה להיות לבד, הוא רוצה לחלוק את החיים שלו עם בת זוג.

אבל הוא נכה ריגשית, אפילו לא מסוגל להגיד שהוא רוצה לחלוק את החיים שלו איתי.

אינני רוצה לחלוק את החיים שלי עם נכה ריגשית. ואם כן, אז לפחות שהסקס איתו יהיה טוב ועם איש1 הוא גרוע.

האחר אולי קצת ילדותי, וחסר בגרות נפשית ועתיד מערכת יחסים איתו לא ברור אבל אני מסוגלת לדבר איתו בלי שיעמעם, ויהמם אותי בעוצמת קולו. הוא גם מקשיב. והוא לא ויתר. והסקס איתו נפלא. ויש לי תחושה מוזרה שאני אוכל להישען עליו אם יהיה צורך ואם יחסינו יתהדקו. הוא מספיק חזק, והוא לא מפחד מדברים כאלו.

כשניסיתי להישען על איש1 , גם בשעת מצוקה, גם בשעת שמחה, לא הצלחתי.

מתגעגעת לחיבוק.

אין לי כח לכללים המטופשים שלו.

אני כבר רוצה להיות מחובקת.

אני יודעת מתי הוא יידע שהוא מאוהב, והוא יהיה מאוהב. אני אצטרך לחכות לכך.

בינתיים אני לבד.

* * *

ועברתי על הפוסטים הישנים שלי, לראות אולי יש משהו מלפני חצי שנה שמדבר על העזיבה הסופית שלי (האם באמת סופית? אז למה אני לא מפסיקה לכתוב עליו?), ונתקלתי בפוסט הזה, ונזכרתי בחלום שחלמתי הלילה, חלום שהיה בו בעלי לשעבר (אני???!!! הייתי נשואה????? מי זוכר...) והייתי במקום העבודה שלו, ואכלתי שוקולד, מחבילה שהביא להם לקוח שלהם, ופתאום אני קולטת שאני עם השעון, ואני מסתכלת עליו, ואומרת בקול רם- מה זה עושה כאן, זה לא צריך להיות כאן.

מה אומר לי תת המודע שלי?