צמח בר

"את תעני לי לטלפון כשאתקשר?" שאל ההוא עם התוכעס, לאחר שסיפרתי לו על העבודה החדשה, התפקיד החדש.

"הוא באמת הרבה יותר מתאים לך", הוסיף ואמר.

במשך שלושה שבועות ביקשתי ממנו שיצור איתי קשר כי רציתי לספר לו. בסופו של דבר תפסתי באוזן ומשכתי אותו לאחת הפינות.

פתאום הוא מבקש שאענה לו לטלפון כשיתקשר.

צחקתי ואמרתי, "ממילא אתה לא מתקשר" והוא, נבוך, איבד מילים – דבר נדיר אצלו- לא ידע מה לענות.

חייכנו, חיוך בינינו לבין עצמנו, החיוך שלנו. יש משהו שם באוויר, לא ברור לי לגמרי מהו.

יש שם איזה קשר, חיבור שנראה לעין כולם, משהו לא סגור. אפילו בענייני עבודה, גם כשאנחנו רבים, גם כשאנחנו מסכימים, התקשורת היא אחרת.

"מה יהיה?

עשן מכסה את השיר"

(כן אני יודעת שכתבתי את שורות השיר הזה גם ביחס למישהו אחר. לא סתם הוספתי אותן גם כאן).