צמח בר

תקרא, תקרא... הפעם זה לא מטורף או בכייני או ריגשי. :-) אני מקווה שהפעם זה יהיה אחרון ואפסיק לנג'ס....

היי,

כן, כן, זו שוב אני עם המייל הדו-שבועי.

והפעם, קצת יותר מחוייך.

באמת הגיע הזמן.

האמת שמה שאכתוב נועד אליי, ולא רק לך, אבל שיהיה, מגיע גם לך לקרוא אותו.

חליפת מיילים שעשיתי היום גרמה להסתכל על התקופה שנפגשנו.

תקופה אפעס...

זה היה באותו הזמן שאני מצאתי עבודה.

חיפשתי ומצאתי עבודה, בדיוק מה שרציתי, עם אותם המאפיינים שלהם קיוויתי (טוב, חוץ מהכסף, אבל לא נהיה קטנוניים).

בין לבין אנחנו נפגשנו, בפעם הראשונה, השניה, והשלישית. כן, היו שלושה מפגשים, ואוכיח לך, בסוף.

ואז אמרתי לך, שאני לא רוצה לזה יהיה חד-פעמי ולא התכוונתי שזה יהיה רק לזיונים, אלא התכוונתי לקשר קצת יותר עמוק, אבל זה לא קרה. לא נורא. ואמרתי לך שאני לא רוצה שתלך, אלא תשאר איתי, ובכל זאת הלכת.

מה שאתה לא ידעת, שזה שאמרתי לך דברים כאלו, זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שאמרתי למישהו, לגבר, שאני רוצה בו ברמה זוגית, שאני רוצה להמשיך להיות איתו. זו הייתה הפעם הראשונה שבכלל אמרתי איך אני מרגישה. בפעם ראשונה בחיי.

ואתה יודע מה?

זה לא היה כל כך נורא.

זה גם לא היה כל כך נורא שלא הייתה התאמה בין הציפיות. שמה שאני רציתי, אתה לא רצית.

וזה בסדר. זה לא בסדר שלך לא היה את העוז לבוא להגיד, אני לא רוצה. אבל זה כבר בעיה שלך ולא שלי.

זה לא היה נורא, לחשוף בפני מישהו זר את רצונותיי, את פגיעותי,  לא להיענות, ובכל זאת לא למות אחרי זה.

זה היה השיעור שעליי היה ללמוד.

לדבר- בפעם הראשונה, ולדעת שגם אם לא אומרים כן, זה לא כל כך נורא כמו שזה נראה היה בעבר.

אז, זהו.

היית שם למטרה מסויימת, וכנראה מיציתי את המטרה הזו.

אולי גם אני היית שם בכדי שאתה תקבל שיעור כלשהו, אבל את זה אתה צריך לדעת, לא אני.

וזה לא חייב להיות.

אז זהו.

השיעור נגמר וצריך ללכת.

אה, הבטחתי ואקיים- שלוש פעמים-

הפעם ההיא שבאת בשבת- זו הייתה הפעם הראשונה. מה היה לאכול- נקניקיות ונודלס. אתה הבאת יין זול ומזעזע שלא הייתי מסוגלת לשתות.

הפעם ההיא בשבוע שאחרי שבאת אליי כשחזרתי מהעבודה, כשעמדת כל הבוקר והסתכלת איך החבר שלך מתקן את הקטנוע שלו. זו הייתה הפעם השניה. ולאכול מה? חזה עוף. ופסטה גם.

עוד שבוע חלף ואז הייתה הפעם ההיא האחרונה, כשהייתי חולה- ואתה נדבקת ממני או שאני הדבקתי אותך, זה לא משנה זו בסך הכל סמנטיקה. זו הפעם השלישית. ולאכול- שוב חזה עוף אבל במרינדה של צ'ילי מתוק. לא זוכרת איזו מנת פחמימות. בכל שלושת הארוחות היה גם סלט. ברור. דה.

 כן, אני זוכרת, יותר מדי דברים. מה לעשות, כזאת אנוכי.

ביי.

אני.