[שיר של פרננדו פסואה] לא הדברים המצויים בלבהם אלו הכואבים,אלא אותם דברים יפיםשלא יתקיימו לעולמים. הם הצורות ללא צורההחולפות בלי שהכאביוכל להכירןאו האהבה להעלותן בחלומה. הם כאילו העצבהיה עץ, ואחד לאחדהיו עליו נושרים
בין חורבות וערפלים. (5-9-1933) מפורטוגלית: יורם מלצר
ובאדיבותו
תודה.