ועכשיו אחרי שהפסקנו לכסוס ציפורניים, וכבר בדקנו את שלומם של כל חברינו היושבים בצפון,
וכשאוזנינו כבר לא כרויה כל כך לפיפסים של החדשות, התחלנו לקבל את כל אותם המיילים שמראים שאפשר אחרת- חיילים מעבירים זקן דרך גדך תיל, או סתם מדרכה מוגבהת, חיילים באפוד מלא, משחקים בגוגואים עם ילדים קטנים, או רק לוחצים יד לילדה קטנה.
ובמהלך כל האירועים אנחנו שוכחים שהחיילים שלנו, הם בסך הכל ילדים בעצמם, שהנסיבות כפו עליהם את היציאה המהירה מהילדות. ורק לפני רגע הם שיחקו כדורגל בשכונה, ושנאו את המורה, ולא הכינו שיעורי בית.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
