פעם כתבתי, פעם היה לי מה לכתוב.
כאבתי, לא כאבתי,
אבל כתבתי.
כתבתי בשביל לכתוב,
כתבתי בשביל לכאוב,
כתבתי בשביל להרגיש,
כתבתי כי הרגשתי,
כתבתי כי חוויתי,
כאבתי,
חייתי, חוויתי, הרגשתי, ומתי.
היום אני אולי חווה פחות,
היום אולי אני כואבת פחות,
יש לי הרבה פחות עליות ומורדות במצבי הרוח,
היום אני מרגישה אחרת.
היום אני כמעט ולא כותבת.
הכאב הוא אחר,
לא יודעת להתמודד איתו,
לפעמים חושבת שאסור שיכאב לי,
כי כואב בנקודות שאמורות להיות כבר סגורות.
לא אמור להיות לכאב הזה שם פנים וגעגועים.
ואני עדיין כותבת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
