אני יכולה לכתוב מאמר על הצורך האנושי והחיובי במתן חיבוקים (ממשיים!!! ) ובליות קבוצת תמיכה, וכו' וכו' ועל השינוי של החברה האנושית, מחברה של שבטים, לחמולות משפתיות, למשפחות מורחבות, ואחר כך לגרעיניות, ולחד-הוריות, וחיים וירטואליים, ועל זה שקהילת הבלוגיה, זה סוג של קהילת תמיכה, בלה, בלה בלה, ידה ידה ידה ידה.
אני מתכננת לכתוב אחד כזה כבר כמה שנים.
אבל לא היום, אין לי כח.
השקעתי יותר מדי בעיכול הקרפצ'יו של הבראסרי.... (זה של הדיקסי לדעתי עולה עליו עשרות מונים, למרות שלא אכלתי שם שנים), אז אין לי חשק לנפח לכם סתם ת'שכל.
אז רק אגיד, שהתחבקתי היום בערב, איתו, ואיתה, ועם עוד כמה, תפוזונים- בלוגרים מן הסתם, וכאלו שלא הזדהו, או שאינם בלוגרים, והיה אחד שאמר שהוא כבר חילק, אז אמרתי לו , שחיבוק, זה מסוג הדברים שככל שאתה מחלק אותו יותר, יש לך יותר ממנו לתת.
כמו חיוך וכמו אהבה.
ופמה מחייכת חיוך קטן מתחת לשפם שאין לה וממהרת לשלוח לי סמליל של חיבוק.
תלכי ממני, יא דביקה.
את שפנה!!!
לא לשכוח לעדכן אותי מתי הפעם הבאה.
אני באאאאאאאאאאאאאאה...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
