צמח בר

אני לא בראש סדר העדיפויות שלו,

אני יודעת

אני גם לא במקום השני, השלישי או הרביעי,

אני בספק אם אני במקום החמישי או השישי,

אני יותר למטה ברשימה.

זה בסדר מצידי.

למה?

כי אני יודעת מי ומה מגיע לפניי.

לא שדיברנו על כך אי פעם,

אבל אני לא צריכה להיות חכמה גדולה,

בכדי להבין זאת,

ולהבין זאת.

אבל מדי פעם,

אני מצטערת, ואפילו קצת נעלבת

(ביני לביני, הוא אפילו לא יודע על כך)

שאני לא מקבלת חלק יותר גדול של זמנו,

של תשומת ליבו,

של החוויות שהוא עובר.

כן, דווקא הייתי רוצה לחלוק יותר איתו.

אחר כך אני שואלת את עצמי,

איך אני מצפה שיחלוק יותר איתי,

אם אני לא חולקת איתו את הצד שלי?

אם הוא לא מכיר את החיים שלי?

אם אני לא מדברת על עצמי,

אם אני לא מקדישה לו יותר מהזמן שלי,

איך אני רוצה שיכיר את סדר היום שלי,

ואת החברים שלי

אם אני לא מספרת לו עליהם?

ואני דווקא כן מכירה את לוחות הזמנים שלו,

וקצת הוא מכיר לי את החברים שלו,

וקצת הרבה הוא פותח לי דלת

וחולק איתי

את הדבר הכי חשוב לו בחיים.

ואני רוצה מעט יותר,

לפחות מהזמן שלו.

אחר כך שאלתי את עצמי,

איך בכלל אני רוצה להיות למעלה בסדר העדיפות של אדם אחר,

אם אני עצמי לא מעמידה את עצמי בראש סדר העדיפויות שלי?

לא מזמן מישהי אמרה לי שחלק מההגדרה העצמית שלה

בא מהעבודה שלה, מהתפקיד שהיא ממלאת.

זו מישהי שמאוד אוהבת את העבודה שלה,

אני יודעת,

גם דיברנו על כך, לא פעם.

כשהתחלתי לעבוד, אי פעם בתחילת שנות השמונים,

גם אני הגדרתי את עצמי דרך העבודה והתפקיד שאני ממלאת.

במהלך הדרך זה הלך לאיבוד,

אולי משום שלא הגשמתי את הציפיות ממני (של אחרים ממני, ושלי ממני),

אולי משום שסדרי החשיבות שלי בחיים ומהחיים השתנו.

(אני חושבת תוך כדי כתיבה ואני סוטה)

נחזור לנושא סדרי העדיפויות-

שאלתי את עצמי מה סדר העדיפויות שלי בחיים,

ניסיתי לסדר את הערכים שלי בצורה כלשהי

מה הכי חשוב לי?

מה פחות?

לא הצלחתי.

לא הצלחתי למצוא משהו שהוא הכי חשוב לי,

הכי חכם יהיה להגיד שאני חשובה לעצמי.

אבל זה מאוד לא ממוקד.

מה זאת אומרת "אני הכי חשובה לי"?

מי זו אני, מה עושה לי טוב,

איך אני מגדירה את עצמי

(עלה נידף ברוח? נוצה תלושה? )

הגעתי למסקנה,

זה שאין לי משהו שאני יכולה להגיד עליו שהוא הכי חשוב לי בחיים,

זה שאני לא יכולה להגדיר את עצמי,

מה אני , ויותר חשוב, מי אני,

אין לי מטרה להתכוונן אליה,

אין לי יעד ללכת אליו,

זה למעשה, מאוד עצוב,

כי זה אומר שהחיים לוקחים אותי איתם

ככה על הדרך,

אני תופסת טרמפים,

במקום שאני אכוון אותם,

במקום שאני אנהג

במקום שאקח פיקוד ואומר- אני אנווט!

זהו, שזה ממש לא.

וזהו.

עכשיו נראה לי שאני הולכת לשדרג את המכשיר הסלולרי האישי שלי.

שלום וביי.

****

עכשיו כשאני רואה שהנושא החם הוא סליחות וזה, ובהתאם למה שכתבתי למעלה,

אז אולי אני צריכה לבקש סליחה מעצמי,

על שפגעתי בעצמי כל השנים הללו,

על כך שהזנחתי את עצמי,

על כך שזילזלתי,

על כך שלא הערכתי,

על כך שאיכזבתי?