כמה שלא מוזר,

בטיול השנתי המורה לספורט ממש הצליח לעניין אותי.

הוא סיפר לנו על מקרה משפטי שהתרחש לפני [+, -] 20 שנה.

חשוב לציין בתחילת הסיפור שבאמריקה ישנו חוק האומר שעובר שגילו תשעה חודשים נחשב כאיש לכל דבר (משפטית) .

מסופר על אישה בת 46, ללא בעל, שבמשך שנתיים עברה טיפולים להפרייה, שבסופם היא הצליחה להיכנס להריון.

בחודש התשיעי, בעובר נתגלתה מחלה, שהעמידה את האישה בעמדה נוראית.

אם הלידה תתבצע – 99.9% שהאישה תמות.

אם תתבצע בעובר המתה מלאכותית – האישה תחייה.

לא רק שהאישה נקלעה לעניין של חיים או מוות, משני הצדדים,

אלה שהיא גם לא יכלה להחליט את ההחלטה הגורלית.

למה?

כי העובר כבר בן תשעה חודשים, זאת אומרת שאם האישה תחליט לבצע את ההמתה בכדי להמשיך לחיות,

הדבר נחשב, להריגה, אם לא לרצח.

העניין הובא למשפט מזורז, בגלל שמדובר בחודש תשיעי, ובידיעה שיש הריונות הלוקחים פחות מתשעה חודשים בדיוק.

מצד אחד יש את האישה, שעם המון הרגשות מעורבות, הגיעה למסקנה שזכותה לחיות, וכמה שקשה לה עם החלטתה, היא רוצה להמית את העובר.

ומצד שני היו אנשים שהגנו על זכויות העובר, אשר ציטטו כל פעם מחדש שכל בנאדם באשר הוא יש הזכויות הבסיסיות, ואחת מהן היא לחיות. וכל הזמן הזכירו שישנו ה-0.1% שהאישה תחייה לאחר הלידה, שכמה שהאחוז הזה קטן, הוא ישנו. (כמובן שאם דבר זה יקרה- אפשר להחשיב את זה כלנס).

במשך כחצי שעה אם לא קצת יותר, בנוף של מדבר ענק שאני כל כך אוהבת, התנהל דיון ארוך ביותר על מי מהצדדים צודק, והעניין החשוב והקשה מכל – מי ימות.

כאשר הגענו לערד המורה לספורט סוף כל סוף הסכים לומר לנו מה היה גזר הדין שהתקבל במקרה.

בית המשפט קבע, שבגלל החוק, לאישה אסור להמית את העובר, בגלל שהוא בן אנוש ככל בן אנוש אחר.

האישה צריכה לעבור את הלידה, וכל מה שנשאר, זה לחכות לנס.

מאז עברו 20 שנים, האישה מתה באותה לידה, והילד גדל אצל סבתא שלו.

המורה לספורט אמר לנו משהו שאני חושבת שהוא צודק מאוד.

לא חשוב מה בית המשפט החליט, כל אחד מאתנו צריך לדעת בעצמו,

 מה את או אתה הייתם מחליטים.

וסתם כי מאוד מעניין אותי,ואני רוצה לדעת מה אחרים חושבים על זה 

לגבי הטיול השנתי + פורים...

אני אעדכן מאוחר יות...

אולי אחרי שאני אישן כמה שעות טובות.

ואראה את בלוזה!!

ואדבר עם שקדיה שלי (((: