כל הרעיון המפוקפק הזה של לקום ב-5 בבוקר רק כדי להגיע למקום שלא ממש בא לי להיות בו אחרי נסיעה של הרבה יותר מדי שעות בחום שאפשר לאפות בו גביניות פשוט לא נראה לי. ומה שלא פחות מתסכל הוא שאני תורם את חלקי לבטחונה של המדינה בבסיס פתוח של ג'ובניקים שאם היה ממוקם קצת יותר קרוב לציביליזציה לפחות הייתי יכול לבלות את רביעי בערב בביתי החמים (מדי) אך במקום זאת אאלץ לבלות אותו על מזרן צה"לי מעופש באיזור חיוג טיז-אנד-שלוך. לא שאני מתלונן כמובן (אני? להתלונן???) ואני בהחלט יודע שיש אנשים שעושים מילואים גרועים בהרבה מאילו שלי אבל אני עדיין מפקפק מהותית בנחיצותו של התמרון הצבאי המורכז הזה שנועד להביא אותי לישיבה משמימה במיוחד בת יומיים במשרד צה"לי הממוקם במבנה טרומי בו, אם הכל ילך לפי התיכנון, אשחית את זמני לריק בסיפור מעללי גבורה משירותי הסדיר ובפשיטות אקראיות על בתי האוכל הפזורים בבסיס למעט זה הצה"לי אותו לא נהגתי לפקוד גם בשעות מצוקה קשות יותר.

וכך יוצא לו החייל האמיץ מעופף אל מחוזות עלומי שם להאבק באיתני הטבע ולחרף את נפשו במלחמה כנגד צרינו הקמים עלינו להלבישנו מדי זית, להרחיקנו ממיטות נוחות ומקלחות חמות ולמרר את חיינו באופן כללי ואת חיי באופן ספציפי. תהיו טובים, אל תכנסו למריבות רשת מטופשות, תשתדלו שלא לעשות אאוטינג למיני חרוטונים ותאכלו הרבה גביניות.