תקופה קשה עוברת על כוחותינו בחזית. לא, אלו לא ממש הקטיושות שמטרידות אותי (למרות ששגרת האזעקות שמעירה אותי כל בוקר בהחלט עשויה לתרום למצב), יותר בכיוון של תחושת מיאוס כללי מרובם המכריע של האנשים מסביבי ובמיוחד אנשים שככל שעובר הזמן אני מבין שהמצאותם בחיי תלויה אך ורק במידת הזדקקותם לי, בבחינת כשצריך אותי אני שם וכשלא צריך אותי אז הם לא שם. תוסיפו לכל זה את "המצב", את החום הגועלי שבחוץ, את אווירת השיעמום הכללית מחוסר העבודה והחיים ואת העובדה ששוב נקעתי אתמול את הקרסול (קלות, לא כמו בפעם ההיא) ותקבלו תמונת מצב ברורה פחות או יותר של השבוע-שבועיים האחרונים.

* מצטער על החוסר קוהרנטיות המסויים וחוסר המצברוח הבכלל-לא-מסויים, זה מה שיש כרגע.