זו לא תקופה פשוטה וחוסר העידכון של הבלוג הוא רק סימפטום. בחודשים האחרונים לקחתי עלי לא מעט התחייבויות, התחייבויות של כתיבה בשדות זרים, לימודי צרפתית, ריכוז מאמצים בגזרת החברה הלא-קיימת, ניסיון חוזר וכושל וחוזר לצלוח את "המטוטלת של פוקו" של אומברטו אקו ועוד אי-אילו מטלות קטנות שגוזלות נתחים גדולים בחתיכות קטנות מהזמן הפנוי המתמעט והולך שלי. גם מבחינת מצב-הרוח העניינים לא ממש ברורים, מצד אחד אני עייף כל הזמן, מצד שני הבטחון העצמי שלי, בלי שום סיבה נראית לעין, הגיח מעלה אל מעבר לקו האדום, מצד שלישי טוב לי עם הימים המלאים האלו וההרגשה שסוף-סוף אני מתקדם לאנשהו ומצד רביעי אני עדיין תקוע אי-שם בדכאון הרגיל שמזכיר לי שלמרות שאני מתקדם, אני בעצם לא הולך לשום מקום ומדשדש באותה ביצה נוחה.
הייתי רוצה גם להוציא מסקנות מתוך הדייסה שמתבשלת לי בין האוזניים אבל שום דבר לא יוצא, רק עוד ועוד מחשבות על מחר ומחרתיים, על דברים שצריך לעשות, דברים שצריך לזכור, דברים שצריך לשכוח וחוטים לא קשורים של מחשבות לא קשורות שמתערבבות בדייסה הסמיכה הזו. אולי אני צריך קצת חופש מהכל כדי לעשות קצת סדר בדברים, לתעדף ולמדף, אבל עכשיו אין זמן, יותר מדי דברים שצריכים להעשות ופחות מדי זמן לישון, זה לא רע, רק קצת מוזר ושונה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
