אני לא בטוח אם כדאי לכתוב את זה כאן, להפוך את הבלוג לפרטי לתקופה מסויימת או פשוט להוריד אותו ואת הקודם לארכיון, אבל בינתיים זה מה שיש.

בערך שעה אחרי שנכתב הפוסט הקודם, ולמרות שלא באמת רציתי, חזרתי לאבא. מצאתי אותו באותו מצב. שוב הערתי אותו ואחרי עוד כמה דקות של שכנועים וניסיונות הצלחתי לגרום לו להתלבש כדי שאני אוכל להסיע אותו אל החברה שלו. במצבו כל עניין ההתלבשות לקח לפחות 10 דקות כשתוך כדי אני מנסה לשכנע אותו לשתות מים, עם הצלחה מועטה, וגם זה בקושי. אחרי שהוא סיים להתלבש אספתי את הארנק, הפלאפון והסיגריות שלו והכנסתי אותו לאוטו.

הוא נכנס ישר למושב האחורי, נשכב וחזר לישון. למען האמת, בעיקר קיוויתי שהוא לא יתעורר כל הדרך ואולי כשנגיע הוא יתאושש קצת, זה לא ממש עבד. אחרי רבע שעה ראיתי אותו דרך המראה מתרומם והוא ביקש ממני לעצור לסיגריה. הבטחתי לו שנעצור בתחנות הדלק הבאה (שהייתה בערך רבע שעה נסיעה מאיתנו), הוא חזר לשכב, התרומם אחרי פחות מדקה ושאל למה לא עצרנו והזכיר לי שהבטחתי לו לעצור "לפני 10 דקות". אמרתי לו שזה היה לפני דקה ושעוד כמה דקות נעצור. הוא חזר לשכב, התרומם שוב אחרי כמה שניות ואמר שהבטחתי לו לעצור כבר לפני שעה ושאל למה לא אני לא עוצר. ניסיתי להסביר לו שאנחנו באמצע הדרך ושאי אפשר לעצור כאן, ושנעצור ברגע שיתאפשר, הוא רק ביטל אותי בטון מאכזב ואמר שאני לא בסדר.

אחרי עוד כמה ניסיונות מצידו מצאתי תחנת אוטובוס, אולי 3 דקות נסיעה מתחנת הדלק ועצרתי לו. הוא סיים את הסיגריה, תוך דקה והמשכנו לנסוע. לאורך כל הנסיעה הוא המשיך לשכב, קם מדי פעם ושוב נשכב, בלי להגיד מילה. בפעם השנייה שהוא ביקש לעצור לסיגריה כבר היה לי יותר מזל, היינו אולי 300 מ' מתחנת דלק ושוב עצרתי לו. הוא עדיין היה שיכור, אבל היה נראה שהוא מתחיל להתאושש ובעיקר שהוא מרגיש מאוד לא נעים.

הגענו אל הבית של החברה שלו שם היא חיכתה לו יחד עם אחי הצעיר. היא כבר נראתה כמעט מתורגלת במצבים האלו, דאגה שישכב וישתה מים ואחרי התלבטות קצרה החלטנו שאני אשאיר את הרכב שם, שיוכל לחזור הביתה בעוד כמה ימים, אחרי שיתאושש, וחזרתי הביתה במונית.

חשבתי להתקשר אליו או אל החברה שלו היום, לשמוע מה שלומו, אבל פשוט אין לי את האנרגיות הנפשיות לכך. אני באמת לא יודע איך להתמודד עם המצבים האלו. אף פעם לא היינו קרובים במיוחד ואני מניח שהוא מתבייש שראיתי אותו במצב כזה ושיהיה לו קשה לדבר איתי וגם לי המצב הזה לא פשוט. קשה להתמודד עם אדם שלא יודע להביע רגשות, שלא מסוגל להודות בחולשות ושלא מוכן לעזור לעצמו למרות שהוא מחרב לעצמו את החיים בשיטתיות, היה לי הרבה יותר פשוט אם הוא היה מבקש, או לפחות מסכים לקבל עזרה, אבל הוא עקשן ו-"גבר" וכזה הוא ישאר כנראה, אבל כמו שזה נראה כרגע, לא בטוח שלהרבה זמן.