אתמול היה כמעט בלי ספק מאותם ימים שמוגדרים כ-one of those days. חזרתי מהעבודה באיזור 6, הרמתי טלפון לדייט התורנית שלי לאותו ערב להודיע שאני אגיע לאסוף אותה באותו ערב ונכנסתי למקלחת. מבין ערפילי הסבון, אדי המים החמים ונחלי השמפו יכולתי לשמוע את הפלאפון שלי מצלצל לעצמו פעם ועוד פעם, אבל מקלחת נפש דוחה טלפונים וכך המשכתי להסתבן לי להנאתי. יצאתי מהמקלחת הישר אל הטלפון לנזוף בטורדן, שהתברר כחברי הטוב י' שהתעניין אם הוא יכול לקפוץ אלי לקחת איזה ספר ששכח אצלי, הודעתי לו שיבוא בעוד 5 דקות ושמתי על עצמי מכנסיים קצרות וטי-שירט מחוררת קלות, יען כי לא היו לי את תעצומות הנפש להסביר לו שאני יוצא לדייט, עניין שבוודאי היה מעלה את רף הציפיות בקרב הכנופיה כולה. לא עברו 5 דקות ונשמעה הדפיקה הצפויה בדלת, י' נכנס ואחריו הכנופיה כולה (או לפחות ברובה, כלומר י' וחברתו בתגבור ע' וחברתו) עמוסה בכל טוב.

כל טוב אמרתי? אז בערך, קופסה אחת גדולה עטופה בנייר צהוב, חבילת קרקרים, שלושה סוגי גבינות ועוד אי-אילו מאכלים. הם הודיעו לי בשמחה שכבר רבע שעה הם מפטרלים מחוץ לחלוני ומנסים לנחש אם אני בבית או לא ואם כבר אפשר להפתיע אותי עם מתנת היומולדת. על הנייר הצהוב שעטף את הקופסה הגדולה והמסתורית נכתב: "לעטלף בן ה-27 מזל טוב! שהמתנה תהיה יפה, שהעוגה תהיה טעימה, ותפתח מהר את הקופסה, לא עשינו חורי איוורור לחתול". בחשש מה פתחתי את החבילה, נזהר שלא יקפוץ עלי איזה חתלתול מורעב ויתבע ממני במפגיע איזה סטייק אנטריקוט או מינימום שניצל וקצת חלב, אבל במקום חתלתול הציץ לי מהקופסה אופה לחם חדש וחדיש. בזמן שאני פתחתי את הקופסה הפך הסלון שלי למזללה מאולתרת בשעה שהכנופיה פתחה שולחן והחלה להאביס את עצמה תוך שהיא מזמינה אותי בנימוס לנשנש משהו.

ניסיתי בעדינות קלה לרמוז להם שעוד יש לי תכניות להערב, אבל המצב המתדרדר לא הותיר לי ברירה אלא לסמס למדוייטת שאני אאלץ להתעכב קמעה עקב בלת"מ בלתי צפוי שנחת על ראשי. שעה מאוחר יותר הרמזים הקלילים שטיפטפתי יחד עם עוגת הפרג הנפלאה של אמא שלי החלו לחלחל אל הפורעים שארזו את עצמם יפה יפה, איחלו לי מזל טוב וחזרו כלעומת שבאו. אני ניצלתי את ההפוגה כדי להחליף בגדים למשהו מעט ראוי יותר שיאפשר לי לשרוד את הקור המקפיא שבחוץ מבלי לאבד פיסות גוף חיוניות ויצאתי לדרך אל הדייט. על הדייט עצמו אין יותר מדי מה לספר פרט לכך שהבחורה, פרט לכך שהייתה נקבה, הייתה אני בכל פרט ושעל החל מחוש ההומור הדבילי וכלה בחיבה לאלכוהול טוב. אם יהיה המשך או לא נדע רק בהמשך שיבוא בהמשך, עד אז אני אלך לעשות שיעורי בית בצרפתית (שוב ברגע האחרון) ומיד אחר-כך לתפוס את בני סלע כי נעלי העבודה שלי כבר בלויות וב-100,000 שקל אפשר לקנות המון נעלי עבודה ואולי גם קצת אלכוהול למזווה הצחיח שלי.

אולי תסבירו לי מה זה זה???

יותר אני בחיים לא מקשר לנושא החם. בחיים. אנשים עוד יתחילו לקרוא כאן בטעות.